אני נכנס לבקר את הבית שבו גדלתי
פותח את הדלת ונכנס לתוך דממה
הולך לראות מי בבית
בשלווה ובשקט אני מסתכל שמאלה ורואה את סבי ז"ל מתנדנד לו בכיסא
כולו לבן כמו גופה מלא באפר
הוא מסתכל לכיוון הקיר ומתנדנד בתנועות רציפות
מסובב את ראשו אלי מסתכל עלי בעיניו הטובות וצוחק
צוחק כאילו אין מחר , צוחק כאילו החיים הם רק מבחן
צחוק מתגלגל ומצביע עלי
התעוררתי מלא בזיעה אל תוך הלילה הקריר , לא מסוגל לנשום , חנוק ורועד
אני לא יודע מה הוא ניסה להגיד לי
אבל אני מרגיש כח , אני מרגיש בתוכי את טוב ליבו
הוא צחק כנראה כי עדיין אינני יודע מה גודל כוחי, שאני טיפש שאנני מעריך את עצמי.
היום בבוקר אקום
אהיה לבד , ואמשיך בעבודתי
אנקה את הבית שלא נוקה כבר שבוע
ומקווה שאוכל לצחוק גם
אני חזק יותר ממה שאני חושב
אמשיך להיות חזק עד שאפול
אמשיך להיות חזק בשביל אלו שאני אוהב ובשביל אלו שסומכים עלי
נתתי לשד להשתלט עלי ברגע של חולשה
סבי , תודה !
חזור לנוח על משכבך בנחת ,
אתה יכול להיות רגוע שאחזור שוב לדרך הנכונה
כי מעפר באת ולעפר תשוב
ניפגש !
באהבה
לפני 15 שנים. 23 בדצמבר 2008 בשעה 2:13