שום דבר והרבה כלום

הפחד העמוק ביותר שלנו / נלסון מנדלה

הפחד העמוק ביותר שלנו
הוא לא שמא אנחנו חלשים מדי.
הפחד העמוק ביותר שלנו,
הוא שאנחנו בעלי עוצמה מעל לכל שיעור.
זה האור שבנו, לא האפילה שבתוכנו,
שמפחיד אותנו יותר מכל.
אנחנו שואלים את עצמנו
איזו זכות יש לי להיות מבריק, יפה, מוכשר, אהוב?
למען האמת, איזו זכות יש לך לא להיות?
אין שום דבר נאור בלהצטמק
כדי שהאחרים לא ירגישו חסרי בטחון.
ככל שניתן לברק שלנו להאיר,
אנחנו מעניקים, בלי לדעת,
רשות לאחרים לעשות כמונו
ככל שנשתחרר מהפחדים שלנו,
נוכחותנו תשחרר אחרים מפחד.

אני הולך ברחוב

במדרכה יש בור עמוק: אני נופל לתוכו.

אני אבוד… אני חסר ישע.

אין זו אשמתי.

לוקח לי נצח למצוא דרך החוצה.



אני הולך באותו רחוב.

במדרכה יש בור עמוק: אני מעמיד פנים שאינני מבחין בו.

אני נופל לתוכו שוב.

אני לא יכול להאמין ששוב הגעתי לכאן. אבל אין זו אשמתי.

ושוב לוקח לי נצח לצאת.



אני הולך באותו רחוב.

במדרכה יש בור עמוק: אני רואה אותו.

אני נופל לתוכו בכל זאת…כוחו של הרגל.

עיני פקוחות: אני יודע היכן אני. זוהי אשמתי.

אני יוצא מיד.



אני הולך באותו רחוב.

במדרכה יש בור עמוק: אני עוקף אותו.



אני הולך ברחוב אחר.