לה לה

א. זו התגלתה כטעות
(די חמורה אפילו )
להוסיף את התמונה שלי בפרטי האישיים

אני מניח שיש סיבה למה אנשים לא עושים זאת (חוץ ממני) - והגיע הזמן (כנראה החליט היושבת במרומים) שגם אנוכי הקטנטונת אלמד

שויין - אני מיד אמצע פתרון יצירתי אחרת*
כלומר מיד זה ממש לא לא עכשיו (ראו כותרת)

פגשתי את עדידס ברחוב שקפצה לבקר אבל יצא שהלכה עוד לפני שהגעתי שזה אומר, בין צער והסבל כמובן כמובן, ששאור נושערתי עם שני סטייקים
כמובן שפניתי לטפל במצב וגיחכתי בלבי על הצעתה של הנ"ל לעצור קודם ולהכין פירה בצד
כאילו ש:
א. אני אחכה עוד 20 דקות
ב. אני אסתכן שמשהו יחסום לי חלק מהחלל שאמור למלא את המשימה לפני סופה

מה שכן הייתי צריך להקשיב לה כשאמרה (בפעם המי יודע כמה) שאם סטייק לא מתחכמים

ואם מישהו עשתה הטעות של לקרוא את שני הפרסומים הקודמימים שלי - הוא בוודאי הבין או אלי הבינה** שזה לא היה ממש אפשרי


לפעמים (ורק לפעמים) אני מרגיש חרטה מסוימת, לא שנייה חרטה זה מוגזם... צער? צערון? הרהור חולף! זהו. על כך שאני... איך לומר זאת... לא בשיא עוררות אינטלקטואלית
לא בפיק של משאבי הקוגניטיביים
לא...
בקיצור שאני ד-ב-י-ל

לא נורא... 😒
עכשיו מכינה פירה






*כמו אחר אבל יותר ערמומית
**כמו הבין - אבל פחות :-)