לה לה

לא מספיק אני מצטטת את אנקין בפתיחה -
אני הולכת ושוקעת לי אל תוך mood של רגישות אשר יכול היה להוציא משלוותו פיל שוודי
(בניגוד לאותם פילים ברזילאים חמי מיזג)

וזה כאילו לא הייתי כוסית מעצבנת הרבה קודם לכן.

לירזי חיכתה בבית חולים
היא ילדה לפני איזה חודשיים
ואני טורח להיזכר בזה עכשיו כי הנקבה הקשוחה החליטה שאין מצב שהבן שלה ייוולד גדי
אז היא חיכתה וחיכתה וחיכתה - עד שיגמר המזל

לילד שלום.
אני נזכר בכל זה בגלל שיחה מוזרה ששמעתי באוטובוס אתמול (בשעה הלא רציונלית בעליל של 8 בבוקר)
ובגלל שסבתא שלי מתה ביום שסבא שלי מת
(לא באותה שנה 😄
ואני יודעת ששתי הנקבות העקשניות (בעצם שלוש, אם נזכיר את המצוטטת מעלה) פשוט המתינו - לסבתא שלי זה היה כנראה בדיוק התאריך שהתאים לה.
מצטערת, אבל קודם לא מסתדר לי ביומן

דווקא נטשתי לי מעט את מצב הרוח הסופני שליווה אותי בתכתובות האחרונות.
ורגע לא מוקדם מידי, ללא ספק.

לא ברור לי מה אני כותבת בכלל, אולי הייתי צריך לצטט את אליעזר שטיינמן בפתיחה:
"הנני כותב את השורות הבאות מתוך הכרה ברורה, שלא כדאי "
במקום את אנקין.
אני חושב שהייתי יוצר fair warrning k הוגן יותר

יללה - אני הולך להתמזג מעט עם הטבע