לה לה

הערב היה ערב מרגש
בשביל אנשים כמוני זאתומרת

ביקשו ממני להצטרף ל"בן אדם"
אבל העניינים בנמיville הסתבכו
התושבים גוועים מרעב - מסתבר שראש העיר נמי שכחה לשתול להם אוכל בשדות
(וממתי מגיע מזון מחקלאות - זהו משחק כל כך לא מציאותי )
עד שהתפניתי כבר היה מאוחר והייתי בטוח שכוחות החוק סוגרים עלינו כל שנייה
רעדו לי הרגליימים שלי
והצקתי לאישיות הרבה מעל למקובל
("ועל מה אתה ממליץ?"
____________ ולמה קוראים ל....

ה'
(זו בת אדם - ולא כינוי ליושב במרומים כמקובל)
נעצה בי מבט מזרה איימים
"יו - אתה כזה פעור." היה המשפט הראשון שלה כשיצאנו
קיוותי ש"הם" עומדים ליד הדלת ושומעים אותה - כך יוקל מה מעונשי

אחר כך הסתננו למסיבה - ולוונו החוצה
(אשכרה... 😄 ...
מעולם לא "לוותי החוצה" מימי - הרגשתי קצת כאילו אני ב"דאלס"
הסדרה זאתומרת, ולא המקום
במקום מקסימום בועטים אותך החוצה

בשלב זה הגעתי כבר הבייתה במצב של רעד פנימי מתקדם
(בסדר - גם חיצוני)

וזה מזכיר לי
א. נמנמת עושה ספורט
וזה מאוד קשה לה במיוחד שלרוץ בחוץ (לדדות - אבל בל נבוא לנמנמת עכשיו בקטנוניות)
עלול להיות בעייתי עבור אישיותה של נמנמת מכיוון שבא לנמנמת לדבר אל עצמה תוך כדי
(כמה מחשבות ורגשות מציפים אותה)
ונמנמת חשה שהיא עברה מעט את מנת "החריגה החמודה" לתקופה הקרובה אצל מירב שכניה כככל והציבור הרחב בפרט.
בנוסף - בסערת רגשותיה, יוצאים לנמנמת כמה הבעות פנים שחלק מועט מהציבור שם לב אליהם. בכל זאת כל הקטע של "הנביעה הפנימית" אינו פשוט על נמנמת.
ב. נמנמת להיט בשוק הבשר
(אם היא הייתה יודעת שכל מה שהיא צריכה הוא לעלות איזה 100 קילו ולהפסיק להתקלח - היא הייתה עושה זאת קודם

מה? קורה?? כאן???

נמנמת הבינה
כנראה מבלבלים אותה עם הצרפתים