מנקה את הפה

טוב, ידעתי שזה שם, אני לא עובדת על עצמי.
ואתה יודע, גם אני, לא באמת ממש ונילית, ואתה יודע שאני מחפשת משמעת, שאני נדלקת מסמכות, אתה גם יודע בדיוק עד כמה אין לי גבולות, שאני בועטת ונובחת על כל מה שמאיים להגביל אותי, גם עלייך, אם יהיה בזה צורך.

אתה יודע שאני אוהבת את זה על ארבע, אתה לא יודע שאתה יכול לנשוך עמוק יותר אבל אולי אגיד לך בקרוב...

ואני? מה אני יודעת?

שהבנתי מה אתה עושה, שאתה הולך למקומות שעושים לך דברים שאני בחיים לא אוכל לעשות, שאתה לא מסתיר את זה ממני אבל גם לא לגמרי מגלה,
שאני לא לגמרי רוצה לדעת, אבל אני רוצה לראות איך היא נראית, זאת שעשתה לך את זה,
זה מכעיס אותי. בא לי להכנס בה.

פתאום אני האחרת.

אני לא מבינה, אני מחוץ לזה, אני לא הייתי עומדת בזה (מה עוד אמרת?)
בעצם אתה אומר שאני חלשה.

אז עברתי כל גבול, שתראה, גם אני יכולה להיות משולחת כל רסן, וביררתי עלייך, קראתי את הבלוג שלך, נרשמתי לכאן בעצמי, מצאתי את התמונה שלה, בסוף אני גם אמצא אותך ולא תדע, לא תדע שזו אני.

אני מגעילה את עצמי, אבל גם לא אכפת לי, לחדור לך ככה לפרטיות, לחטט איפה שאני לא שייכת,
מה אתה חושב לעצמך??? אין מקום שלא תהיה לי בו דריסת רגל, אין מקום שאני לא אגיע עד אליו להראות את עצמי לפנייך נשגבת, לשמור על השגעון שלך אליי, אתה תאהב אותי תמיד, אני לא אניח לך אחרת.

הכאב שאני יכולה לגרום לך עמוק יותר מהשוט שלה.
אבל מה על העונג? מה על העונג? אל תסכן אותנו ככה, תשאיר גם משהו פה, איפה שכואב לך הכי עמוק שלא אלך לך, איפה שהמיטה רגילה, איפה שאין אביזרים והשפלה,
רק אותי.
אותך.
אותנו.

אשתך.