כשרק הכרנו, היינו מטורפים מתשוקה, היינו שוכבים אז בלהט, במהירות, בתאווה, כאילו מיד יגמר האוויר, כאילו האדמה מתנדנדת...
אהבתי את זה, אבל לאט לאט התחלתי לחכות למשהו אחר,
לעשות אהבה ארוכה, עמוקה, ללכת לאיבוד אחד בשני, לשכוח את הכל.... לבכות ממנו בתוכי...
הכרתי את זה בי, את הבכי הזה, זה קרה לי כמה פעמים אבל רק במצבים מיוחדים מאוד,
כשהנפש משתחררת ואני נושרת מבפנים, כשהוא עמוק מאוד בי, כמעט כאילו שם ממש, בעומקיי, מתוחה איזו רשת, מלאה בכל מה שנח בקרעקעית הקרעקעיות על הבוץ החמקמק,
כמעט כאילו כשהוא שם כל כך עמוק הוא נוגע לי בסף הכאב הכי חזק,
בפחד, בהגנות, בהתמסרות, בהתפרקות...
ואיזו אמת חדה מסנוורת אותי מבפנים, כנות לבנה, ואהבה מוחלטת ופחד מצמית ובכי מדהים.
אבל איתו זה לא קרה.
ובסוף הפסקנו לשכב בכלל.
ובסוף נפרדנו.
מאז שחזרתי אנחנו שוב כמו חיות מורעבות, לופתים, מלקקים, אוחזים,מושכים
ברחוב, בסמטה,בחדרי מדרגות, על חומת אבן קרה,
בכל רגע שרק אפשר, לא יודעים שובע אחד מהשני.
והפעם, זה אפילו נפלא יותר ומרגש יותר ובכלל, אני יותר..
היום עמדנו במעבר חצייה שלכביש ראשי,
אני ליקקתי את הכתף שלו, נשכתי את הסנטר שלו, תפסתי בזקפה שלו,
אנשים מן העבר השני הסתכלו ללא בושה ואני אמרתי לאוזנו
"הם מקנאים בך, שיש לך כזאת זונה חרמנית בבית..."
הלכנו ברחוב, מתעלסים בעמידה, אבל היה לנו תור למספרה ולא מימשנו.
עד שחזרנו הביתה כבר התעייפתי,
וכשהתחלנו לשכב זו הייתה הפעם הראשונה מאז שהגעתי בלי מוטיבים בדס"מיים,
ובאיטיות הזו ובפשטות של הכל הסתכלתי עליו אוהב אותי
ופתאום זה היה שם. פתאום הוא היה שם...
"למה את בוכה?" הוא לחש והאיט
"אל תפסיק,בבקשה, תמשיך,תמשיך...." עניתי מאוד בשקט
והוא המשיך,
ואני בכיתי.
ובאמצע כשהעיניים שלנו נתפסו היה נדמה לי שגם הוא במקום אחר קצת בוכה....
ועכשיו, כשהוא כבר לא פה,
ממלאה אותי כזו מין שלווה מבורכת,
הכל טוב לי. מרגישה כמו יום שישי. כמו ערב שבועות. כמו חתונה....
מרגישה איך אני נפרמת בין האצבעות שלו,
איך אני הולכת וצונחת אחורה לתוכו,
איך אני הולכת ונפתחת,
איך אני הולכת וממתיקה....
אני נמלאת עסיס, בעונתי המעט מאוחרת,
וכמו דבר שנשאר פקוק ונשמר חתום הרבה זמן...
הטעם שלי חזק ומסחרר, הריח שלי מכריז את עצמו,
השיער שלי מבריק יותר, העיניים שלי יותר חדות
אני חיה
וטוב , טוב לי, להיות....
ומחר דאנג'ן...
הפרפרים בבטן שלי מאוד צבעוניים....
לפני 17 שנים. 24 באוקטובר 2007 בשעה 19:17