מנקה את הפה

(וייס עוד לא חזר, זה עדיין בלוג ונילי)

פרט שאולי לא ידעתם: אנחנו גרים עם שותף.
הדירה הזו נמצאה לפני שנתיים, בסיבוב הקודם שלנו, וייס עבר אליה עם עוד חבר רקדן שלו ותוך חודש הצטרפתי אני.
גרנו ככה חצי שנה בערך ואז נפרדנו ואני עזבתי.
בנתיים התחלפו שותפים ובסוף נכנס חבר של וייס מימי בית-הספר,
הכרתי אותו היכרות שיטחית, סביב מגשי סושי וכוסות וויסקי פעם בכמה זמן וחשבתי עליו טובות.
כששמעתי שהוא עבר לפה דווקא שמחתי.
והנה אנו, זוג עם שותף שוב.
בהתחלה זה לא מאוד הפריע, מלבד הלכלוך הכפול (שני רווקים, אחד לא מאולף),
השותף עובד כמו מטורף, כמעט לא נמצא וגם כשהוא פה- מסתגר בחדרו שעות.
נשמע נוח?
אז זהו ש....
מאז שאני פה לבד הדברים נראים אחרת.
יוצא לי לראות אותו הרבה יותר, לפעמים אנחנו רואים סרט ביחד, פעם אחת בישלנו יחד במטבח,
הוא לעצמו ואני לעצמי אבל בכל זאת- חיי שותפים.
אני, מצידי,מאמנת את שרירי ההתעלמות שלי ולא מעירה לו על הבלגן והלכלוך הפושים בדירתנו,
הוא, מצידו, מגיח מדי פעם מהחדר להגיד שלום.
ועדיין, למרות מוזרויותיו הרבות שאיני מפרטת,אני מחבבת אותו.

וייס ואני, כזכור למתמידים, מתכוונים לעזוב את הדירה.
נאמר לי, באדיבות בן זוגי האמין, שתאריך עזיבתנו הוא ראש לחודש ינואר,
לכן מה שמחתי שכפנתה אליי מתעניינת בחדרנו.
אותה מתעניינת אף היא מקרבם (באיזורית,תיכון וזה...) ובאושרי פניתי לספר לשותף.
תשובתו הייתה כדלקמן:
the only way im letting wise of the hook is (הוא תמיד מדבר אנגלית)
אם זה מישהי מוכרת. אז סבבה. אפשר לתאם פגישה.
אבל,רגע, מה זאת אומרת "לאטינג אוף דה הוק"?
למה? מה בדיוק הוא חייב לך?
כבר חשוד. מסתבר בדיעבד שהבחור לא מוכן לחיות עם שותפים זרים
ושוייס התחייב לו מאיזושהיא סיבה שהוא ישאר איתו עד מרץ, על אף שהחוזה הוא עד ינואר.

מכאן התחילה שרשרת אירועים בעלת ניחוח מתוח משהו
שהגיעה לשיאה כשהשותף אמר לי לפני כמה רגעים:
"את מודעת לזה שאם היינו מכירים בכל סיטואציה אחרת היינו מתנגשים?"
"מה זאת אומרת?" עניתי די מופתעת
"זה מאוד ברור לי שאם היינו עובדים יחד,לדוגמא, לא היינו מסתדרים בכלל"

נכון שזה דבר נחמד, חברותי ובעל טאקט להגיד למישהו?

אקצר עד כמה שאוכל ואומר:
לא רק שהדירה הזו מזוהמת,מלוכלכת ומסריחה
עכשיו גם יחסי עם השותף עכורים עד ביצתיים.

תענוג.

והדובדבן שבקצפת:
כבר כמה ימים שוייס ממעיט לדבר איתי,
נפסקו הודעות הס.מ.ס לבוקר טוב
נפסקו המסרים הסקסיים במהלך היום
אפילו שיחות הטלפון הליליות כבר אינן שגרתיות.
זה מאוד לא לעניין שדווקא עכשיו הוא מתרחק,
לקראת הסוף, כשזה הכי קשה, כשאני הכי צריכה שנשמור על קשר רציף.
כשהשותף מפטיר לעברי בטון מתוח:
"מתי הוא חוזר?"
(סאב-טקסט: כי אני לא יכול לסבול אותך יותר)

כיף לי לאללה.