המון המון חיים ומעט מעט חיים
מחשבות על סקס ובדסמ משאירות אותי ערה מפריעות לי להרדם
וגם קנאה, רכושניות וצרות עין. סוג של וידוי בלי פירוש.
בקושי מוצאים זמן לסקס. העיייפות ולוח הזמנים המנוגד לא עוזרים לנו בכלל,
אבל דווקא ככה עולות בי מחשבות אחרות, כשזה מגיע רק לסקס התכליתי,
סקס ונילי עם אלמנטים, מה שנקרא...
מאחורה בטח, איזו משיכת שיער או יד על הפנים, ספאנק ידידותי, צביטת פטמות, לפיתת שד.
כמו רמז.
לפני כל זה, אפילו זה, היה מוציא אותי מגדרי. היום רוצה יותר.
על שני הכיוונים חשבתי.
חשבתי
הרצון לסשן אינטימי אמיתי
שבעצם לא עשינו עוד
הייתי רוצה לתפוס אותו כעצום, מעורר יראה, מרעיד, מאלף
בקול סמכותי ומבט קר מקר
מורה לי ברצינות תהומית כרצונו
להתקרב לגבולות, לטעום סכנה משהו....
אני רוצה את המקום הזה של אמון מוחלט אולי דווקא כי הלב הבוגדני שלי מתקומם בזמן האחרון ושוב מנסה להניא אותי מלאהוב באמת, מנסה לחלחל בי זלזול, עליונות אך גם חוסר סיפוק.
אני לא רוצה בזה.
אני בוחרת להאמין שזה כוח השיכנוע של הרע שבי,
צדודית המקל בגלגל, צל המכשול שאני שמה לעצמי.
אני מזכירה שוב ושוב לעצמי עד כמה הגבר הזה הוא הרגיש בגברים, המבין בגברים, התומך, הרגיש, הסבלני, העדין, המתחשב, יותר מכל אחד אחר אי פעם...
אבל כשהוא ככה רך הרבה זמן, אני מתחילה להתקשות מולו.
אני ילדה רעה, אין ספק.
צד אחד בי זקוק לגבר הזה העדין (אבא? מה אתה עושה פה?)
צד אחר מיד מבקש משמעת, נוקשות וקשיחות (אחי הגדול? לא שמתי לב שנכנסת...)
וגם מינית
הרי
ידוע היטב
גם אם אני לפעמים נראית למישהו מינית להפליא וג'ינג'ית לרוויה אינני כזו באמת,
מתחת כל כך הרבה שכבות אני מחכה למישהו שיעזור לי להפשיר, שיקח אותי בעדינות, שידליק אותי לאט....
אבל גם- שיעמת אותי, שיתגרום לי להשתגע, לרצות עד כאב, שיפרק אותי.....
אני רוצה להרגיש את הגבר שלי חזק עליי, שיתן לי להשיל את כל מסכות האינטלקט, השינויות, ההתחמקויות האינפנטיליות ולהיות פשוט שבירה, מתחננת, נזקקת למגע ולאישור...
אני חושבת גם,
עליו.
על מה שהוא עבר לפני שהייתי, סשנים "אמיתיים", לא משחקי כוח, עד הסוף.
שוב השאלה עולה- עד כמה אני מסוגלת?
ובעצם, זה אולי רק עיניין של חוסר ידע וניסיון, הייתי רוצה להשתפר ולדעת להביא אותו לחוויה המלאה. אצלי כל כך הרבה זה אגו.... להרגיש מנוסה וחזקה על מישהו אחר...
ישנו ריגוש נוסף שמחכה להתמשש ושאני זקוקה לו...
אני רוצה עוד.
אולי אני קצת קופאת מתחת לשכבה הזו של החיים היומיומיים אבל הייתי רוצה לנצח את זה,
לחוות עד הקצה ובעוצמה גם תוך כדי שאני עובדת...
עד שכתבתי את הפוסט הזה עכשיו כבר איבדתי ריכוז,
יש עוד מה להגיד, הרבה, מתי תבוא שוב שעת כושר?
לפני 16 שנים. 26 בדצמבר 2007 בשעה 18:47
