מנקה את הפה

זו אני, נכון?
זו אני שעושה את כל הבלגן, אני שמזמנת הרפתקאה חדשה ואז נבהלת כשהיא מגיעה מהר כל כך,
זו אני שמאפשרת את זה, נכון?
יכולתי גם להפסיק מיד לחשוב עליו,
יכולתי לעצור עוד הרבה לפני.
האם זה באמת קשור אליו? האם זה בכלל בגללו?
וואוו, כמה אזעקות וסירנות בראש שלי.
וחוסר הבטחון הקיומי זוקף את ראשו, והדימוי העצמי הדפקטיבי יורה לכל הכיוונים.
מה את עושה בעיות, מפגרת?
למה לנער את הסירה?
עד שכבר מצאת מישהו שכל כך אוהב אותך, למה להרוס?!

ועכשיו, מה נעשה עם כל האמיתות האלו על הבוקר?