אני לא בוכה רק עליך,
אני בוכה על האהבות בהירות העיניים של העולם
על כל אהבות החלום המפוספסות
על כל ארוכי השיער, על כל המוסיקאים
על כל האינטלקטואלים על כל הרוחניים
על כל הטיילים של העולם
אני בוכה עליי
על החלק הזה שהתחיל לרקוד
על החלק הזה שחזר לפינה
על כל החלומות
על כל הילדים האבודים של העולם
על זה שבמדבר
וזה שבחוף
על זה שבגבעה
וזה שבחורשה
וזה שמעבר לים
על כל חלק קרוע שלי
על כל כמה שרציתי
כל פעם רציתי
כל פעם איבדתי
אולי זה הכרח כשאוהבים ילדים אבודים
אתה לא חושב?
אני בוכה על הדיסק המאובק שיצא מהעטיפה
להסתובב לי במערכת
מוסיקת מחיקה
מוסיקת כעס
מוסיקה של עקירה
של גזירה
תזמורת לנטישה.
כל פעם שזה קרה
לפחות זו אני ופיונה
והבקבוק העלוב הזה
והסיגריה הלחה הזו
נלך. ננקה קצת את הבית.
נקרצף משהו.
נמחק.
לב
מאבן
לב
מאבן
לב
מאבן
לב
מאבן
אבן
לב
לפני 16 שנים. 10 בנובמבר 2008 בשעה 20:21