מנקה את הפה

פורסם ב-1 באפריל 2006, 23:35
היא:

אהוב,
אהוב שלי,
רך שלי,
תכול ובהיר שלי,
מתרפק וחם וחונק בריחות כתפייך
אולי אני מסתממת ומתערפלת
ולכן הכל תמיד נראה לי כריחוף איתך.

יקר שלי,
מושא חלום שלי,
בלתי אפשרי שלי,
כאוב ונרעד ומתעקש להסתרבל בכאבייך
כמה שאתה מכעיס אותי, כמה שאתה מרגיז אותי,
כמה שאני אוהבת אותך.

אני רואה אותך מבעד לגדר,
יושב בגן לנגן וחלק שמש על פנייך
אני מרשרשת בין העלים
כשאני רועדת
כשאתה שר.

הסרפדים שאני בולעת כשאני יודעת
שאני רק רוצה להתהדר בך, לפעמים
מה אני רוצה ממך?
מה אני רוצה ממך?

סלח לי .

אהוב שלי, יקר שלי,
יפיפה ומרעיד,
חושף בפניי גברותך במילים בודדות ומעיר מין רעדה נשכחת
פורש בפניי חולשתך ומאגף אותי לאהוב אותך יותר
סלח לי.

שאני רוצה מה שאני לא יכולה לקחת,
שאני לא יכולה לבלוע את מה שאני רעבה,
שאני מקנאה שלא אני.
שזה לא אשמתנו.
שאפילו לשנוא אותי אתה לא יכול.
שאפילו לגרש אותי לא.

אני אוהבת אותך,
פלא חיי,
רועדת בצד שלי של הגדר,
כשבחרכי העלים עייניך מוצאות את שלי.

הוא:

מה אני
מה אחרים

אני נושך בשפתיי למשמע, על צווארים מיוזעים אחרים.
על רקדני סלסה מנשקים.
על בחורים שזוכים למגע.

ולי? הולכים ונמחקים סלילי הזכרון בדיעבד
אין אחרות כבר, רק את
עם קערת נבטים בפינת פלורנטין אברבנל
התחילו והסתיימו חיי
ולו ידעתי מראש, את עוצמת הכאב המחריש ושבר הלב שעתידים לבוא
לא הייתי צולל לתוך העיניים האלה?
הייתי צולל בוודאי, שוב ושוב... מלכת הקינמון... אהבת חיי...

זו לא הלחות מהמקלחת, ולא החרמנות או המשיכה. זו כבר מזמן לא העובדה שנשמתך קיימת בגוף אישה.
זה שיהיה שם איזה שהוא סימן
שכל מה שאני וכל רצונותיי ומעשיי להקל ולו במעט את כאבי גדילתך
יש בהם ולו מספיק כדי להקיז חיוך
הלוואי, שגם בשעותייך האפלות ביותר היית מוכנה להלחם כדי לשמור עלי
לוואי והייתי לך אבן חן נדירה ששווה כל מאמץ על פני האדמה
ונתת לי להרגיש שאני סלע מטרד,
בבואי, במתנותיי, בחרמנותי, באהבתי עד בלי די.

והקול שיוצא כבר רק אליך בשירה מפיל מחזרות חדשות
עדר ילדות קלות וטפשות ודהוייות למראה בהשוואה הבליתי נמנעת אליך
הן לעולם לא ידעו מי אני
וגרוע מכך, הן לעולם לא ידעו מי את

איך כשסילקת אותי בצעקות מחרישות אוזניים על לא כלום
על שבאתי לדרוש כבוד לאבירך האחד, לעבדך, אלה.
על שנותר מחוץ לשערייך הנעולים מבפנים שוב.
איך אבדו לי אז חיי, ותם גלגול חיי הנוכחי.
אשת חלומותי המתוקים, לא מוכנה לחלום איתי חלומות ילדותיים.

עקשנותך ונטייתך לשנאה עצמית ולחוסר אמונה באהבתי
עולים לנו באיבוד השביל לגורל המיועד לנו.
או שזה רק אני שמרגיש שאבד לי יעודי, מלכתי.

הותרת הוראה במכתבייך, לקרוא לך בשמך החדש לכשתאבדי לי.
ואני צורח, אל מול האופל המתפשט אט בנשמתי.
קאמי לונגנה! קאמי לונגאנה! חד קרן! אהובתי. אלה שלי.
שובי אלי. הלחמי בשמי. אהבת חיי. אהבת חיי. אהבת חיי.

2009

לא השארת לי שם לקרוא לך