|
|
|
אות שבונה מילה שבונה משפט שבונה פיסקה שבונה סיפור שבונה חיים.
האם יש ביכולתנו לשנות את הסוף או לשכתב את הסיפור?
היום בפעם הראשונה מזה שנים יצא שד הכעס ממני אותו אחד שהיללתי בעבר. משפיל בפומבי את התוקפים שלי שנים הנמכתי את התכונה הכ"כ "טובה" הזאת והיום בגלל מילה אחת יצאת לשחק.
אין על מציצות בוקר :)
בימים ההם יצא לי להיות צופה באקט מטורף.
זה היה כ"כ ייצרי וכ"כ חושני הם כמובן ידעו שאני שם.
מדי פעם הגניבו מבט.
כמו בסרט נע פלאשבקים חוזרים אליי איך הוא סובב אותה כך שהוא מאחור והיא רוכנת קדימה ופרצופה לכיווני. פתאום היא פקחה את עינייה והתייצבה על עיניי שלי. עד לגמירה שהייתה שם היא הייתה נעולה עליי.
ואני מתבונן בה בכל רגע ורגע רואה את שינויי הפרצופים ואת העיניים הראי של הנפש השינויי בעיניים זה משהו מדהים.
זה היה חזק ועוצמתי.
בנעוריי הייתה סדקת משחקים בשם lary בתקופה ההיא הייתי פריק של משחקי קווסט שם אתה מכווין את השחקן לבצע משימות תוך חשיבה על כל המהלכים שיעזרו לך לפצח את המשחק.
לארי הוא גבר נמוך כרס קטנה מפרצים אף גדול וגבות עבות.
הגבר שאם היה עובד במועדון חשפנות היה זה שמרגיע את הנשים בסוף :)
המשחק הוא כזה לתת ללארי את הכלים בשביל לעשות דבר פשוט אחד
המטרה היא לפתור את המשימות ובדרך להשיג כמה שיותר נשים מהממות.
הרבה מוטיבים של bdsm רך יש שם אז עוד לא הבנתי למה אני מנסה בכל כוחי לרצות את הנשים האוזקות :)
נוסטלגיה
בתור עבד נקיון אני מעולה.
מבריק את הבית באהבה ותאווה.
למרות שאף פעם לא נמשכתי לזה. משום מה בשנים האחרונות
אני כזה בעל כורחי.
עבד נקיון הכל כלול.
מישהי פעם אמרה לי שאני כמו בצל מלא שכבות וכל מי שמנסה לקלף ישר מתחיל לבכות.
זו המגננה שלי :(
יש את השיר הזה...
"איך יודעים שבאאביב מסתכלים סביב סביב"
הרגע הזה שמתחילות לרדת להן שכבות הבגדים זה רגע מרנן :)
מה היה קורה לנו אם לא היה לנו את הצורך בתקשורת בינאישית.
חשבתם על זה לרגע בלי צורך לדבר לפרוק להבין את הסביבה.
להתבודד ולא להבין את השונה ממך לא לגלות אליו אמפטיה שעצוב או לא לצחוק איתו ששמח.
אתמול היה יום המודעות לאוטיזם
2.4
כל אחד ואחת מאיתנו חייבים להבין מהו אוטיזם ואיך להתמודד איתו(ברמת ההבנה).
לא צריך יום קחו יום שלם ופשוט תנסו לא ליצור אינטרקציה תראו כמה זה קשה.
שבוע טוב לכולם :)
