|
|
|
אני עוד זוכר את זה כאילו זה היה אתמול.
הייתי נער צעיר בן 16 הייתי אצל בן משפחה ונשארתי לישון שם. בלילה חלמתי חלום מוזר...
אני שוכב על הרצפה תופס ב2 ידי מגף שעולה על דמות שאיני מזהה את פניה היא מצווה עלי לנשק ולקק.
התעוררתי ולא הבנתי מה זה (מה התחום) אבל זכרתי את הגירוי את התשוקה ואת העוצמה של החלום. אמרתי לעצמי שאני חייב אבל חייב לחקור מה זה.
וזה היה השער שלי לעולם הזה.
אחרי שאיקרוס נגנז הוא מדי פעם קופץ לתודעה למחשבה. התגנבות של רגע רק לבדוק מה המצב.
וזה מתחיל הוא יוצא החוצה מדביק שוב את כנפיו יוצא לתור את הלא נודע. הפעם הוא נזהר הוא יודע שהשמש עלולה לפגוע לאט אבל בטוח. אין ספק שהחלק שלך ממני לא יכול להעלם לנצח.
ממשDr Jekyll and Mr Hyde
שוכן בתוכי לנצח ומתחיל לו מאבק.
רק לרגע אחד הוא אומר.
מי ינצח במשחק?
בים ה"נורמטיבי" המשחק שאני הכי אוהב לשחק הוא מה הסטייה שלך. ככה עם עצמי מתבונן ומנחש.
תמיד מעלה חיוך
המוח,
מכונת הזמן האנושית ברגע של שקט אחד פתאום נוצרת נקודת הגלישה בזכרון אל מפלגי הזמן.
רגעים של כעס רגעים של אושר רגעים של כאב ורגעים של עונג.
יש שמנסים שלא להגיע לאותה השנייה של השקט הפתח השער, שער מכונת הזמן.
אך המוח חזק ברגע אחד של חוסר תשומת לב אנו מפליגים לזכרונות.
מדהים איך המוח ממחיש לנו את הכל זכרונות טעמים חוויות חלומות.
מי שהמציא את מכונת האדם אכן היה גאון, המכונה היחידה שיכולה לנוע בזמן.
