הַדֶּרֶךְ לְגֵיהִנּוֹם-
רְצוּפָה אֲהָבוֹת טוֹבוֹת.
הַדֶּרֶךְ לְגֵיהִנּוֹם-
רְצוּפָה אֲהָבוֹת טוֹבוֹת.
מכירים את התחושה הזו שאתם חווים משהו נפלא במקום רחוק- אבל אתם לא מצליחים לממש הנאה- כי האדם שאתם אוהבים לא נמצא אתכם שם?
ואז אתם אומרים לעצמכם- אין, בפעם הבאה שאני עושה את זה אני רוצה לעשות את זה איתו, יחד! לרוב זה לא קורה- כי אתם עושים אחר-כך דברים נפלאים אחרים. כי אלה החיים. וכי תמיד הם מתקדמים קדימה ולא לרוחב.
׳די, אני מתה על המראה הזאת- אני לוקחת אותה הביתה. אני הרבה יותר יפה פה!׳
״זה לא המראה- זה העיניים שלי״
جئت إلى أهلي، لم يقبلوني
طرقت الباب، لم يفتحولي
כל יום הוא יום טוב לסיים את הכיבוש.
גם היום.
כתבת לי בלילה מאוחר
וה"טיפשונת" הסמיך והמתוק הזה-
נזל לי כל הדרך מהאוזניים
ועד הצוואר.
صباح الحريه والاحرار …
אחרי שאהבת אותי קמתי להשתין-
(והמיטה פלטה אנחה
מכובד אגנינו או טיפות הזיעה)-
אני לא באמת יודעת זה גם לא באמת משנה
הרי לא התכנסו כאן אמש כדאי לדקלם שירים
או לקעקע אהבה
באמת שאתה איש טוב והכל
אבל בשביל לעוף איתי
תצטרך מוטת כנפיים קצת יותר
רחבה.
בספרו המאלף של ניקולו מקיאוולי משנת 1513- "הנסיך"
נכתב בפרק החמישי בספר-
״רומאים- כובשי עולם- נכשלו כשלא הפנימו את עובדות הכיבוש הבאות — עם או מיעוט שנכבש לעולם לא ינתק את זיקתו לעברו ויתמרד בכל הזדמנות ניתנת, כדי להשיג את עצמאותו.
לכן- או שתיתן לו את כל הזכויות כאזרח שווה לך- או שתגרש אותו לחלוטין- או תהרוג אותו.
אם לא תעמוד בדייקנות באחד מהתנאים שהוזכרו תהיה קורבן לאלימות אין קץ".
לֹא כָּל הַקְּלִישָׁאוֹת
הֵן מִקְשָׁה אַחַת-
בְּחֶלְקָן מְגַדְּלִים
אֲבַטִּיחִים
&list=PLvLd8g0Dq2W-DL6J8WJyq7B8lFGDq8x1Y
אתה משכתב את הַהִיסְטוֹרְיָה שלנו
בעילגות שכזאת
שזה יותר מצחיק מנורא
ואני
אני מגלפת אותה לעוד פוסט בבלוג
לפעמים אני תוהה אם מישהו מאיתנו
באמת יודע מה שם קרה