זכות הציבור לא לדעת.

בעיני רוחי אני מדמיינת איך אני "מארגנת" את הבית

בשעה ששפתיי התחתונות מלאות במשהו שיזכיר כמה חור אני עלולה להיות

אני "מארגנת" את הבית- 

ומעודדת את החור בהבטחה כי בסוף אאונן ואגמור

אשתחרר

בשעה שאני מאוננת 

אני מוצאת אותי מדברת בלב בשפה לירית

ותוך כדאי מתבאסת שאין לי מספיק כוח לעצור

ולכתוב

כי מיד אחרי שאני גומרת

אני שוכחת

אפילו שהבטחתי לחור

שאאונן שוב אבל עם הזרם של האמבטיה הפעם

החור שאני כלכך רעב

להיות מלא

במציאות אני נרדמת תוך כדאי אוננות

בעיני רוחי אני חושקת בדוס

יש רגעים ביום שבהם אני רק רוצה להיות

חור.