זכות הציבור לא לדעת.

יש ימים מלאים בבכי.
כל דבר כואב אפילו הציפורניים.

ויש ימים כמו היום. שכבר בהצצה הראשונה שבמראה הגדולה שלך שמקלחת,
מעידים כמה יפה ואישה אני. זו תקופה קשה עבורי.
הכל הגיע יחד. גם המסע לאימהות שעכשיו אני עוברת. גם ההתנתקות מהבית המוכר והאהוב שלי.
הכל ביחד. ולרגעים ההרגשה כלכך קשה.

יכולתי הבוקר להלל ולשבח אותך.
על ההקרבה שעשית למענינו. וביננו לעיתים היא לא פחות קטנה משלי.
יכולתי עכשיו לבוא אליך למיטה. וללטף את העור הלבן חרסינה שלך. שלעיתים מראה לי דרכו את הצצלית שלי.
... לבוא ולספר לך כמה טוב אתה. כמה אני מעריכה ומוקירה אותך. כמה מופלאה בעיני הידידות שנירקמת בינך לבין רוזי. וזה כלכך מרגש אותי.


הבוקר הזה אפילו שדיי שנעשו כלכך כעורות בעיני לעיתים,הפכו ליפות מתמיד.
וזה לא בגלל שניסית לינוק מהן בלילה כשישנתי.


**********************

זו תקופה מופלאה.
מופלא לגלות שוב פעם כמה החברים שאספתי בדרך לפה אוהבים ומגוננים.
ואיך אם לא היו, הייתי הרבה יותר נכנעת להורמונים שמתרוצצים בתוכי. חברים כאלו שרק פעם בחיים יש. תודה עליהם.
זו אכן תקופה מופלאה. בפעם הראשונה בחיי אני נעשית רכה. אבל רכה כזו שלא גורמת לי להרגיש לא נעים.
ואיך שוב אני מגלה שאמא שלי בהחלט תגונן ותאהב אותי. (בדרכה) ובחרוף נפש.
לו רק יכלו רוזי וג'ואנה לדבר בשפתם של בני האדם, והיו אומרות לי שאבין מבלי שאחשוב שזה לא ברור שגם עבורן זו תקופה לא רעה. היה לי הרבה יותר קל.

נורא הייתי רוצה לכתוב ולהרגיש מופלא וניפלא ועוד כל המילים הנעימות האלו.
אבל כנראה שעדיין ההרגל המגונה הזה- של להיות מאושרת לרגעים נמצא בתוכי.


***************

איזה פלא זה. ליצור חיים.
טיק טקטיקטקטיקטקטיקטקטיקטק
פעימות פעימות נשמעו לי מהבטן כששכבתי שם מול הרופאה מולך ומול אימך האהובה.
ואתה התרגשת. גם כשלא הבטתי בך בכלל באותו הרגע הרגשתי בהתרגשות שלך.
אח חובי.
ככה קראתי לך בלב.


פעימות פעימות שמשכיחות לשניה את כל כאב העולם.