הרבה ועוד קצת...

כמה פעמים ספרתי עד עשר ולא רציתי להגיב,
כמה פעמים עצרתי וחשבתי על מנת ולא להכאיב,
לעיתים חשבתי רבות אם להיכנס למקומות לא לי,
לכן הכנסתי לאט רגל לבריכה וראיתי שהמים לא לרוחי.
אור שמש אדום כתום הגיע לפתע חימם ועשה לי נעים,
וכך חודשיים שאנחנו מתחממים היא באורי ואני באורה,
כיום אנחנו מביטים ורואים כל מיני צללים של ענני סערה מוזרים,
המון סיבות לא ברורות יצרו עננים אלו, המון טענות הושמעו כלפינו,
כלפי האושר שלנו, כלפי הבחירה שלנו, בחירתי בך ואת בי,
בחרתי במונוגמיות מדהימה, בזוגיות חזקה ומאושרת.
אמרתי לך רבות כיאה לדרקונאי את כל החצים שיופנו אני אספוג,
אתפוס אותם באוויר ואשבור כאילו היו קיסמים קטנים.
אך כשאנשים בבלוגים "מאירים",ו"מכתירים" אותך בכל מיני תארים,
ואף במועדון שואלים, "מה שמענו שעשיתם עניינים",
אז לכולכם אפנה בדפים אלו, בסיפור תפנו אלי ולא אל זוגתי
אך אל תתפלאו לחרון אפי, כי גדול הוא !!!
אז לכל הפגועים מהצד שלי - כבר הבהרתי את עמדתי עוד לפני שנכנסתי לסיפור, הכל היה ידוע וברור, לא נכנסנו לכל מיני הגדרות, כי במקרה כזה לי הן קשות, לקחנו ונהנו מהזמן ומאותן דקות, ניסיתי התאמצתי אך לי זה לא היה קל או מובן, היה נעים אך לא הסתדר כי על זוגיות נפלאה שיש לי קשה לי לוותר, אמרת לי שהבנת זאת ושאת מקבלת, המשכנו הלאה אך אני שומע שזה אחרת. כל מטילי החרם - : ) חבל שאין כאן אייקון של צחוק גדול ומתגלגל - אתם מגוכחים
לכל ניזוני השמועות - אם אתם חיים עליהן צר לי - אל תספרו שאותכם זה לא מעניין אך מצד אחר אתם בוחשים בקלחת, אם אתם מעוניינים להקשיב לצדדים מסויימים של סיפורים - את הצד שלי רק הקרובים לי יודעים, מבינים ותומכים. ואם יש לכם איזה הערה חכמה תבואו ודברו איתי או עם זוגתי כשאנחנו יחד, נוכל להעמיד אותכם על טעותכם... אדם חכם אמר לי פעם שלא להתערב בענינים לא לי, לא להיכנס למקומות שלא שלי ולא להיות מאזין של צד בסיפור כשאתה מעורב עם שני הצדדים כי בסופו של דבר אתה תאבד צד אחד וחבל...
אז לסיכום הסוגייה, די להערות הלא חכמות, די למשפטים שלא עוזרים, תניחו לנו לנפשנו, אל תחבקו אותנו ואחר כך תדברו עלינו, אל תשמחו לראותנו במועדון ומצד שני להטיל חרם על אחד מהצדדים שלנו, כי אנחנו כעת צד אחד אנחנו זוגיות אחת שמתפקדת נהדר בשתיים ובשניים, ובנוסף זה מציג אותכם באור מגוכך. לכל האנשים שקשורים לעבר שלנו אם יש לכם בעיות עם העבר תפתרו אותו בעצמכם, כמה שיותר מהר ייטב לשקט הנפשי שלכם.

ואת זוגתי האדמונית, אותה אש שמחממת אותי כבר למעלה מ - 62 ימים, אכתוב לך בקצרה כמו תמיד:
חרבי שלופה ורוחי צמאה לדם,
אך יריביי קפואים במקומם,
מחפשים הם פינה קלה לתקוף,
אך תכף יגלו את נחת האגרוף,
בתנועות מחול ושירה אצא לקרב,
ואשוב הביתה עוד לפני בוא הסתיו