הרבה ועוד קצת...

ואכתוב לי ספר שירים.
אבל למה אכתוב,
החומר כבר קיים,
הוא זורם אצלי בדם.
ואקרא לו "האהבות הלא מחוברות",
כי היו רבות כאלה,
היו ארבע בחיי,
שתיים מהן היו קצת יותר מדי,
גמרו על נשמתי,
הפכו אותה למי שאני.
והאחרונה טענה:
"אתה לא נפתח אלי"
"העינים שלך מלאות בעצבות"
כך אמרה לי - איזה שטות
היא עפה באותה נשימה,
כי הרי אני אדם שמח ולא חי בדממה.
ואכתוב לי פרק שלם
אותה אחת ששמה כשם בת המלך הבכורה,
על אותה אחת שהפכה אותי לזקן.
ועל אחת אחריה שנקראת על שם אחותה הצעירה
אותה אחת שהפיכה חיים בצעירותי.
ואכתוב לי ספר שירים
ואקרא לו "האהבות הלא מחוברות"
ואצחק עליו ואבכה,
ואדבר עליו ואשתה,
אשתה איתך אהובה,
כשתרווי את נשמתי שצמאה.