לפני 18 שנים. 5 בספטמבר 2006 בשעה 5:53
כמו שני לוליינים על טרפז
נוסקים גבוה גבוה
נהנים ממשב הרוח
אוחזים יד ביד
מתנדדים פעם מעלה
פעם מטה ושוב
לעיתים נעצרים בתחנה לבד
ומיד שולחים שוב את היד
אוחזים נאחזים
סומכים ונסמכים
עפים ומתנדנדים
עוזבים ותופסים
נאחזים ואחזים
סומכים ונסמכים
והנה מגיע הרגע הגדול
החאד עוזב עושה גלגול
והשני לא נותן לו ליפול
היד נשלחת אוחזת בכוח רב
לא נותנת ליפול
החיוך שמלווה את התפיסה
מראה שלנו יש אהבה והיא יחידה