הרבה ועוד קצת...

"מישהו הרשה לך לקום בכלל?" נשמתי נעצרה, ידה של ענת סגרה על אוצרי היקר לי מכל, כאב חד החל לעלות, "שאני אשאל אותך שוב או שאני אקבל תשובה?" שאלה ענת תוך כדי לחיצה ארוכה וממושכת יותר שהעלתה כאב חזק יותר, "לא, את לא אישרת לי לקום", ענת המשיכה לחייך אליי את החיוך הרך שלה אך במבטה היה ניתן לראות שהיא השיגה את השלל, "יפה עכשיו רק תנסח את זה שזה ימצא חן בעיני, ותעשה זאת כשאתה על הברכיים" אמרה ענת תוך כדי שהיא מושכת את אוצרי ומורידה אותי לכיוון הרצפה על ברכיי, "בעודי על ברכיי מניחה עלי את רגלה ונועצת את מגפה בגבי "נו אני מחכה" אמרה ענת.
"מלכתי, האם את מרשה לכלב שלך לשתות?" סיננתי זאת מפי בקושי רב, "יפה מאוד, אתה רואה כלבלבון שלי כשאתה רוצה משהו אתה יודע תמיד איך להשיג אותו, כן אני מאשרת לך". קמתי על רגלי עושה כיווני למקרר,מוחי עדיין עובד שעות נוספות, מנסה לעכל את כל מה שהולך כאן, פתחתי את המקרר כשלפתע הרגשתי מכה חזקה שנוחתת על ישבני, הסתובבתי וענת מיד החלה להתנפל עלי בנשיקות לוהטות, נושכת את שפתי קלות נותנת לדמנו להתערבב בפיותינו, "אני חולה עליך, אתה אהוב שלי" הביטה בעיניכשהיא מחזיקה חזק את מותני,עיני חדרו את עיניה, תפסתי את מותניה והרמתי אותה באוויר, רגליה נכרכו סביבי לקחתי אותנו לכיוון השיש, צעקה קלה מלווה בצחוק גרמה לי להבין שישבנה של ענת קפא.
למחרת בבוקר התעוררתי לניחוח קפה שהוגש למיטתי, פקחתי את עיני והבטתי בענתיושבת על בירכיה, מביטה בי בעיניים כלבלביות, מחייכת אלי "בוקר טוב אהובי, אדוני, הכלבה שלך הכינה לך קפה", הבטתי עליה, מאושר ומחוייך "חשבתי שאת נכנסת לתפקיד מסויים, אני מבין שאת לא הכי בפנים", ענת הביטה בי שתקה לשניה, סומק עלה על פניה אך מיד עיניה ננעצו בי שוב "פשוט רציתי להראות לך שהכלבה שלך לא תמיד כלבה רכה היא יודעת גם לנשוך ולשרוט, אבל מה שבטוח אני הכלבה שלך לא פחות מזה שאתה הכלב שלי, אך אתה יודע, אני אוהב את הכלב שלי, חזק,דומיננטי ושלא תחשוב שזה יקרה כל יום, שלא תתחיל להנות מכך" ענת ואני נכנסו להיסטריה של צחוק,אך מיד הוא הפסיק שהבטתי בעיניה, קרבתי אותה אלי "את מדהימה אותי כל פעם מחדש, בואי עלי למיטה" משכתי אותה בשערותיה והובלתי אותה מיד לאיברי שהזדקר בזיקפת בוקר נפלאה, ענת עשתה את העבודה עד הסוף, עיניה שניחנו במבט מטורף רק הגבירו את נאתי כשאני גמרתי בפיה, "לבלוע" פקדתי וענת החזירה לי מבט מחשמל כשהיא בולעת את נוזליי. קמנו להתקלח ויצאנו לקראת יום חדש.
חודשים רבים עברו על ענת ועליי, המשכנו לחקור את עצמנו, הדומיננטיות שלי הכניעה אותה אט אט והיא הפכה לחברה הטובה שלי, לאהובה שלי, למאהבת שלי, לכלבה שלי, לאלה שלי כעבור שנה וחצי הפכה ענת לאישה שלי
במהלך השנה וחצי עברנו המון דברים יחד, הגשמנו חלק מהפנטזיות הכי מוטרפות שלנו כמו כן חקרנו גם את סיוון, שהפכה לכלבתה האישית של ענת, חינוכה לא היה קשה במיוחד, שכן היא הבהירה לנו מהר מאוד שהיא שמה עליה עין כבר זמן רב אך לא מצאה את המילים כיצד היא תוכל לומר את אשר על ליבה...