כ"כ הרבה זמן שאני לא בטוחה שאני זוכרת איך...
מוזר?
נראה שאם יתנו לי לכתוב לאחרים אני כותבת ברצף, בנחרצות, יודעת איך כמה ולמה.
רק מגיעה לבלוג שלי, מתיישבת מול המסך ובוהה.
לא שאין לי על מה לכתוב, יש, בשפע.
רק שהכל נתקע, כאילו מסרב לצאת מהראש, מהלב, ממני החוצה.
המון עבר מאז פעם אחרונה שכתבתי כאן, בסקירה מהירה זה נראה כך:
התקלרתי, עברתי מת"א שכ"כ אהבתי למרות האפור שלה, סיננתי אנשים מחיי, הוספתי חברים טובים ויקרים, חברים אמיתיים!, יש לי עבודה, שתיים אפילו חח, אימצתי שני גורי כלבים מדהימים,
אני גרה בבית מקסים עם חצר ועצי פרי.
נשמע כמו סרט אמריקאי לא??? טוב אין לי גדר לבנה והקילור לא הכי משתלב בו אבל עדיין...
אני מאוד משתדלת לקחת דברים בפרופורציה לאחרונה, גיליתי שזאת הדרך היחידה לשמור על שפיות יחסית.
נראה שאני סגורה על מה אני רוצה ואיך אני רוצה שזה יעשה.
לראשונה יש לי מערכת יחסים שאני מוכנה ורוצה לעשות ויתורים מעצמי למען המערכת הזאת, ולמרות נפילות מתח ( טוב למי אין כאלה ) נראה שזה מתקדם למשהו מדהים.
שני אנשים שחזרו לחיי הזכירו לי כמה דברים, לדוגמא:
לא להאמין לכל מה שאומרים לך גם אם זה נראה כאמת, ואם כבר האמנת לפחות תוודא שאכן כך היה. מי שאני מדברת עליו יבין, ואני מתנצלת מכל הלב שהאמנתי לשמועה מגעילה במקום לבוא לדבר על זה. אני שמחה שחזרנו להיות בקשר אתה חבר טוב ובחור מדהים }{
הבחור השני היה חבר קרוב הקשר נותק ועד לא מזמן היתה לי המון טינה, אבל הכל נפתר לטובה.
התגעגעתי אליך איש מטורף, חסרת לי, באמת חסרת.
נקי לי בלב, מאושר לי לרוב, ופתאום כל אוכלי הסרטים מצחיקים אותי, פשוט מגוחכים בעיני.
מישהו אמר עלי : " מי שצריך לאהוב אותה אוהב אותה ומי ששונא אותה כנראה שזה מגיע לו"
אני הרבה דברים אבל שקרנית וצבועה אני לא, מי שקשה לקבל את האמת ממני שלא יטרח כי זאת אני לטוב ולרע, זה מה יש ועם זה אני אנצח.
כל אלה שאני אוהבת ויקרים לי אני מאחלת לכם את הטוב שבעולם ותודה על מי שאתם בשבילי.
אני מקווה שאני אומרת לכל אחד ואחד מכם ומראה לכם את החשיבות שלכם בחיי.
לא בירכתי לשנה טובה וצום קל וסוכה יפה או מה שלא אומרים בחג המעפן הזה, אבל אני מאחלת שנה מדהימה לכולנו.. לדעת לסלוח ולבקש סליחה זאת לא בושה אלא מעלה.
לבקש סליחה ולסלוח לא כי כיפור אלא כי זה בא מהלב.
אז אני מבקשת סליחה מכל מי שפגעתי בו לא במודע או ללא כוונה תחילה ואומרת לאלה שיודעים מי הם תודה שאתם בחיי ואני אוהבת ומוקירה כל אחד ואחת מכם.
לפני 16 שנים. 22 באוקטובר 2008 בשעה 13:56