הסיוט הכי גדול של בחורה אנורקטית, הוא לחלות ולהשמין.
לא קצת, ממש ממש להשמין.
חודשים של הרעבה והתמכרות לריצה, ביום אחד נהרסה כל העבודה.
כשל בקיבה, חיידק והופ נדפקה לה הבלוטה.
הסיוט הגדול של אנורקטית, הוא כשאומרים לה כדי לעזור לעצמך להחלים את צריכה לאכול 5 ארוחות ביום, 3 עיקריות ונינושים.
הנחמה של בחורה שהיתה אנורקטית היא שלאט לאט היא מתחילה לחזור לעצמה.
התקווה של בחורה אנורקטית היא שהיא לא באמת תחזור לעצמה אלא למשהו מלא יותר ויפה יותר.
עמדתי מול המראה הבוקר, הרמתי את הגופיה, הבטתי על גופי.
כתפיים עדינות ונשיות, חזה צעיר וזקור, גוף עם קימורים די יפים כרגע יותר צ'לו... בהמשך יהיו לגיטרה, רגליים מוצקות ונאות, מתעלמת כביכול מהחלקים שגורמים לי לרצות לצרוח.
אהבתי את הקימורים שלי, הנשיים.
ברגע שאבין שמותר לאכול וזה לא נורא, יהיה קל יותר.
עד אז יום כן יום לא, היום בינתיים לא אבל אני עובדת על זה.
פעם חלמתי להיות נוצה, רזה, קלילה, כ"כ חלמתי שנהייתי רוח רפאים אפורה.
היום אני חולמת פשוט להיות בריאה, כ"כ רוצה.
אז בינתיים אני נשית, עגלגלה, משתדלת לא להגיד שמנה.
לאט לאט בדרך להחלמה.
מיומנה של אנורקטית ילדה למרות שגדלה, עדיין במלחמה תמידית...
בעיקר עם עצמה.
לפני 15 שנים. 15 ביוני 2009 בשעה 5:17
