לפני 15 שנים. 2 באוגוסט 2009 בשעה 7:06
התעוררתי הבוקר מחייכת.
ישנתי.
אתמול יום נהדר בים עם חברים התיש אותי, ישנתי!!!
קמתי, התקלחתי, הכנתי קפה וחייכתי.
הדלקתי סיגריה, הדלקתי מחשב, ירד החיוך ובמקומו הגיע ההלם, השוק ומעט אחרי הדמעות.
ישבתי מול המחשב בוכה.
בוכה מהכאב שזה קורה בישראל, בוכה לנוכח הפחד שתקף אותי כששאלתי את עצמי מה הלאה.
למשפט חייה ותן לחיות אין משמעות לפתע.
מה הלאה? מי הלאה, נכון יותר.
החלמה מהירה לפצועים, רפואה שלמה לבעלי הדעות הקדומות ותנחומי למשפחות האבלות.
יהי זיכרם ברוך.
