לפני 15 שנים. 13 באוגוסט 2009 בשעה 14:54
כגודל הציפיה, גודל האכזבה.
עדיין לא מאוכזבת, מצפה.
לא מיואשת, מקווה.
הרצון הזה לשמור על המשהו הטוב.
הרצון שהמשהו הטוב יגיע.
קל להכנס לפסימיות עגמומית, קשה לשמור על אופטימיות מחוייכת.
אחייך ואקווה, אשאר אופטימית גם אם זה יהרוג אותי.
עדיף טעימה ממשהו טוב מאשר לא לטעום מעולם.
המעט יכול להיות המון, צריך לדעת להעריך את זה.
רגעים קסומים מעריכים, מי שלא מעריך, לא מגיע לו רגעים כאלה.