היא

אני זוכרת שיחה מפעם שניהלתי עם חברה
אני כול הזמן חושבת עלייה,על השיחה
על התמימות שהיתה בנו כשהיא נאמרה
על הרצינות שהיתי בי כבר אז
על מה שהיתי פעם כשהשיחה הזאת התנהלה
במה שאמרתי אז-רק כי חשבתי שזה מה שנכון להגיד
אבל בפנים חשבתי אחרת
גם עכשיו אני חושבת אחרת
אני חושבת שאז צדקתי!זה לא היה רק נכון להגיד זה נכון גם לעשות את זה.
ואולי עוד כמה חודשים אני באמת יעשה את זה.

והיא?היא חשבה ככה באמת?
מה שבטוח שהיא לא הולכת אחרי המילים שלה והמחשבות
היא הולכת אחרי השיגרה,
אחרי מה שהמבוגרים רוצים
ולא אחרי מה שהיא רוצה
היא משקרת לעצה ובורחת מעצמה

אני לא רוצה לגמור ככה.

אני כבר לא יודעת מי אני
אני יודעת שאני יגלה זאת
לא יודעת איך
לא יודעת אם ת"א זה הכתובת
אבל אני יודעת שכדאי לדעת
אני צריכה קודם כול לנסות


יש עוד הרבה דברים שאני רוצה לכתוב עליהם
אני לא יודעת איך לארגן אותם
אני כבר לא יודעת מה אני רוצה
אני מציבה לעצמי רק משימה אחת
למצוא שוב את הילדה הקטנה,התמימה והמאושרת.
למצוא מה אני באמת רוצה ללמוד ולהיות.
למצוא מה אני מחפשת פה בכלוב.
למצוא את עצמי



ומגיעה לי גלידה?יום שלישי ברציפות שאני כותבת.ניהיתי צומי משהו.
"אלה הם החיים שלך והם עוברים בכול דקה.יש את אלה שחיים בהם ויש את אלה שפשוט נמצאים בהם"