היא

אני זוכרת פעם,בערך בתקופת הצבא שהיתי מוקפת הרבה בנים ומעט בנות
הייתי לבד,למרות שלשם שינוי היו המון אפשרויות להכיר
הפריע לי לצאת עם משהו שאני רואה כול יום
אני חושבת שבעיקר
כי היה לי אכפת יותר מדי ממה שיגידו
וממה יקרה כשלא ניהיה יותר יחד
מהחוסר נעימות לראות אותו אחרי
יש בזה משהו מאוד עצוב
מהפחד המטומטם הזה,מרכילויות,זה מנע ממני לנסות משהו
משהו שגם אם לא היה מצליח היה משפיע איכשהו
ואנשים?הם במילה ירכלו וישפטו

מוזר לי יותר שאני חושבת עליו
למרות שאני יודעת שבערך שנתיים ניהיה יחד באותו
מקום עבודה לא אכפת לי לנסות

אולי כי הפעם אני חושבת שזה לא יגמר?
בדרך כלל זה נגמר אחרי שהשגתי,קשר גורם לי לחץ
זה גורם לי להרגיש שאני כבר לא לבד שאני של מישהו
ואז אני מתחילה להתחרט,אני לא יודעת למה
אולי כי מעולם לא באמת הייתי של מישהו
אני לא יודעת מה זה אומר להיות של מישהו
אני רק יודעת מה זה להיות לבד קשה להיות פתאום ההפך

אבל היום אני רוצה לנסת
הגיע הזמן,לא?:)