לפני 12 שנים. 28 בפברואר 2012 בשעה 23:26
בוא, תראה לי,
שאתה יודע לעשות סאדו בלי מכות. בלי השפלה.
יש מהם מספיק בתוכי. רק תיגע.
העבר אצבעות על החלקים שאני לא מסוגלת לאהוב
בעצמי.
תראה לי שאפשר. שצריך.
שכל הזמן הזה סיפרתי לעצמי סיפורים איומים
ושהגיע הזמן להפסיק.
תראה כמה כואב לי כשאתה רק מסתכל ונוגע לאט.
תראה את המאמצים האיומים שאני משקיעה
כדי לא להרגיש שאני ככה איתך, חשופה.
כשאני אתפתל, אתה תמשיך.
אתה תישאר שם עד שארגע.
גם אם אתחנן, גם אם אנסה להסתיר
אתה פשוט תראה ותמשיך.
לא תתן לי לברוח. לא תתן לי לשחק.
בבושה האמיתית אתה תיגע לי
לא בזו שמשחקים בה עם מילים לא קשורות.
בחוסר האמון אתה תחפור, ותראה לי שוב ושוב
את עץ הזית מחוץ לחלוני
על כל הענפים היפים שלו.
את כולם אתה תביא, להראות לי,
שכלו המים.
שאפשר כבר לאהוב
בלי לפחד לטבוע.