איפה אני ואיפה שס''ק

אני כותב כאן מה שמדבר על המקומות הכי עמוקים שלי...

היא נכנסה לחדר, לבושה תחתון בוקסר חמוד וגופיה המכסה רק מעט את זוג שדיה. שערה רטוב, כאילו הרגע יצאה ממקלחת הבוקר שלה. למעשה היא באמת יצאה הרגע מהמקלחת.
אני, כמו תמיד, בפינה מחכה לה. היא מחייכת אלי, ואני, יודע מה היא רוצה, יודע לקרוא את תאוותיה כמו ספר פתוח. ואני מוכן. שני החריצים שלי פתוחים ומזומנים בשבילה.
היא פותחת את דלת הארונית, מושיטה יד, מוציאה אותן משם. אני לא רואה אותן, אבל יודע מצויין איך הן נראות.
היא ממלאת בהן את החריצים שלי , לוחצת על המנוף הלבן, החלק מרוב שימוש, מרוב השימוש שהיא עושה בי. רק המחשבה על זה עושה לי לרעוד.
אני רועד. היא מכינה קפה.
אני רועד שתי דקות, עד ש... עד שאני כבר לא יכול יותר, זה חזק ממני, חייב לפרוץ, חייב לפלוט...

"פינג !!!!"

אני אומר ברגש.
היא מחייכת. מרוצה.
אני מרוצה שעמדתי בציפיות שלה. כמו כל יום, שתי דקות על השעון. עד שלא אוכל יותר. עד שתחליף אותי באחד חדש.
ועכשיו, חוזר לפינה שלי, לחכות.
מחר בוקר חדש.