איפה אני ואיפה שס''ק

כשהקשירת ידיים הזאת מקדימה, הרופפת כביכול,שאפשר להשתחרר ממנה בכל עת, נמשכת למעלה או לאחור והופכת לריסון מוחלט, מגביל ויותר מכל, מטריד.

"מה זה. איך עשית את זה?"
"אני לא חושבת שאתה מבין כמה זה מגביל"
"לא זזות לי הידיים"
"הצילו"

ואז זה באמת מפחיד. לא משנה שאת מכירה אותו וסומכת עליו.
זה מפחיד. באמת.

את הפחד הזה אפשר לראות. כמעט לשתות.
מה זה יהיה פעם הבאה, סטירה, צביטה, נשיקה.
איפה. תחת, חזה... לחי ?
כאב פתאומי וחד? או מתמשך, ואייייי, רק שיפסק כבר, ולנשום, לנשום לפני הפעם הבאה.
ושוב.

ושוב.



וכשהחבל, כריכה אחרי כריכה, יורד מהפרק, התור של היד, לנשום.
וואי, איזה מגניב זה היה, ואיך הרגשתי,
וחיבוק.


"שלי"
"שלי"

"לא,לא. שלי"