איפה אני ואיפה שס''ק

בחיים לא אכלתי כרוב אדום.
ראיתי אותו, בסרטים, במודעות פרסום. ראיתי אנשים אחרים אוכלים ממנו.
אבל אני, לא יצא לי.
אז כן, הרחתי קופסת כרוב אדום ריקה פעם. וליקקתי מזלג שזה דקות ספורות קודם לכן אכלו איתו - כן, כרוב אדום.
ונעמה לי מאד, הטעימה הזאת, הקטנה. גרמה לי לרצות עוד ועוד.
אך , אבוי, גורל אכזר.
כל פעם שהתקרבתי , נראה היה כי הכרוב נעלם לו ונמוג, משאיר אותי כואב ורעב. נאלץ להסתפק בתחליפים זולים. חומוס, חצילים. אבל אין זה אותו דבר , ואני יודע זאת.
ועכשיו, הוא גדול. מחסור הכרוב. אף גדול ממני אולי.
מחשבות כרוב ממלאות את יומי. מתיישב אנוכי לחשב אינטגרלים, ובראשי מחשבות כרוב. חשקה נפשי למצוא מאמצי גזירה - ושוב, רק כרוב.
רבים אמרו לי, עזוב, כרוב. יש דברים אחרים.
אבל אני, מבעד לאדי הכרוב, לא רואה ולא מכיר, דברים אחרים.

אז אכלתי דברים רבים וטובים. דברים שאחרים לא טעמו ולא יטעמו.
אך לא מספק אותי ולו אחד מהם. ולא יספק עד אשר אוכל.
חסר לי, יותר מכל.
כרוב אדום.