לא ויתרתי ולא הרמתי ידיים ידעתי שזה אפשרי ...
חלמתי פנטזתי להתמסר להרגיש ורק איתך את זה מצאתי .
מצאתי משהו שהאמנתי שקיים, טוהר אמיתי ,
שקט, רגוע ומלא באהבה ,הבנה ונתינה מלאה .
אתה מחבק אותי גם מרחוק ושומר עליי שלא אפול.
מחייכת כילדה תמימה מהשנייה שהכרתי אותך .
התמימות היפה הזאת שנעלמה לפני שנים מחיי .
כאבתי אותך הרגשתי אותך והייתי שלך.
יש רגעים שזה נראה קשה וכואב להרגיש או להבין ,
הראש מלא בשאלות ואין תשובות אמיתיות .
אבל איתך זה שונה אתה אמיתי ושלם .
מעולם לא הייתי ציפור חופשייה כמו עכשיו ,
אתה ממלא אותי עוטף אותי ומשלים אותי .
נתת לי משהו שאף אחד לעולם לא יכול לגעת,
תקווה באמונה שאני ככה כל כך מיוחדת .
אני מרגישה אותך מביט בי ישנה במיטה.
גם כשאנחנו לא באותו מיטה אתה איתי בנשמה .
לא מפחדת יותר, כי אני כבר לא עומדת לבד בצל,
אני בצד של האור ואתה שם איתי מחזיק חזק את ידי.
לפני 17 שנים. 28 באוקטובר 2007 בשעה 22:38