לפני 16 שנים. 11 בפברואר 2008 בשעה 22:21
זועקת לך בשקט לבדי באפלה מבלי שאף אחד לא ישמע
חושבת על הזמן שעבר ועל מה שלא יחזור לעולם
הייתי ילדה, שבוייה באהבתך ואתה רמסת אותי בשתיקתך
היא נעלמה, הנשמה המתוקה שהאמינה באהבה
בדמעה זולגת כותבת לך, ארור הוא היום שבוא פגשתי את נשמתך
כבר 6 שנים השארת אותי פצועה וכואבת , חולמת על מה שהיה או לא היה
ואתה היא הנשמה שהשלימה אותי, הנשמה הכול כך פצועה שאת דרכה איבדה.
לא אפול איתך לחור שחור, וגם כשלבדי אפחד אמצא את האור ...
ממשיכה לקום וליפול לבדי מתחזקת ,וכשאני רואה את הנשמה שלי מביטה בי חזרה
יודעת ובטוחה שפעלתי נכון כשעזבתי אותך, אהבת חיי .אפילו אם לא ארגיש שוב לעולם
אהבה , תשוקה ורגש כמו שהיה , אני לפחות זאת שחייה ושלמה עם בחירתה .
