האמת שבפנים...

היום היה לי יום רע במיוחד..
כל הבוקר הייתי בדממה כמו אקדח שקט וטעון
ובצהריים כבר התפוצצתי , פשוט יריתי לכל עבר
יום קשה עבר עליי והתחננתי לעזרה ובמקום ..
זה יצא לי הפוך התפרצתי וגם קצת בכיתי .(ממש טיפה )
כל כך חסר לי לדבר עם מישהו ( מתגעגעת לשיחות עם אבא יוסי ז"ל )
הרגשתי אבודה, לא שלמה, לא בטוחה ולא אהובה
החיוך הקבוע שבפנים נעלם הוא התחלף בדמעה
זאת לא אני ולא אוהבת את הדמות שמשתקפת במראה
קיבלתי את החיים כמתנה נפלאה איפה היא אותה ילדה מתוקה ?
עכשיו נרגעתי ורואה דברים בצורה קצת אחרת