האמת שבפנים...

מעל ל 6 שנים אני מכירה את ירון, הכרנו כשהיינו שכנים בבית הקודם שלי, ומהתחלה היה לנו יחסיי אח ואחות , אין משיכה ואין לחץ של זוגיות.
זה התחיל משכנות טובה והמשיך בחגים כשהזמנתי אותו לבית של אמא , וכמו תמיד כל מה שאני מביאה לבית אמא מאמצת גם באהבה .
במשך ה 6 שנים שירון ואני אחים היו לנו רק 2 מריבות, אחת לפני 4 שנים ואחת היום ...)):
ירון מתגורר אצלי במשך 3 שבועות, הוא התחיל לעבוד ועזב את העבודה שלו היום הוא החליט לצאת ולחפש עבודה חדשה . יצאנו בבוקר במשך שעתיים רק לסדר סידורים .
ואז כשחזרנו בצהריים הוזמנו לאל האש אצל חברים אני לא הייתי מעוניינת ללכת לא מתחברת לחבר הנ"ל ולא מאמינה בלאסוף חברים שלא עושים לי טוב .
אז הוא הלך , שתה בירות , עשה על האש טייל בים עם חברים וחזר לבית . כמובן שעבודה לא הייתה בראש שלו .
וכשחזר, אני בעיסוקים שלי מתחילה לסדר את הבית , לא סובלת בית מלוכלך או מבולגן, והוא אומר שהבית נקי ושאני סתם נלחצת.. לכי תסבירי לגבר מה זה נקי או מלוכלך ..
בכל אופן חלפו מילים, ריב, וויכוח מה זה משנה .. ירון ארז את הדברים שלו במרדנות ותוך אסיפת הדברים המשיך להתווכח , אני שתקתי. הבנתי שזה לא ירון ושזאת הבירה מדברת מגרונו.
לפעמים צריך להבליג במיוחד כשאדם לא מפוקס כי לשום מקום זה לא יגיע.. בכל אופן הוא נרגע קצת ככה נראה לי עכשיו יושב בגינה ממתין לי שאני אסיים לשטוף את הבית .
ואני מה איתי ?? למה אף אחד לא שואל אותי ?
אני בסדר. כמו תמיד מחויכת ואופטימית , פאק כמה ורוד יכול להיות בן אדם , למה אני לא צועקת ובוכה, למה החיים הפכו אותי לכזאת אדישה ??