האמת שבפנים...

לאחר עוד חג מהנה ומספק אצל אמא חזרתי לבית שלי הפינה שלי .
אתמול שכבתי במיטה שם בחדר ילדותי ודמעות בעיניי.. החדר שלי .. כולו בצבע שחור אדום ולבן , מרפסת קטנה וצמחיה מסביב לגינה
עצים עצומים שגדלו איתי עם השנים, מזכירים לי את המשכיות החיים .
שטיח דהוי מקיר לקיר מעורר בי זיכרונות כ :שאמא שאלה את אחי ואותי איזה צבע של שטיח אנחנו רוצים בחדר אז אני התעקשתי על צבע שחור.
הילדה המתוקה הסוררת שאפילו את השטיח בחרה בצבע שחור ( מה חשבתי לעצמי בזמנו )
והחיות שבבית כולן שלי, הילדה שאימצה את כל סוגי החיות ואמא תמיד קיבלה באהבה .
בחג הפסנתר שוב ניגן , ואני נזכרת באחי מנגן כשאני עומדת לידו ושרה מולו בקול מלא זיופים ..
אמא מחייכת והאושר שלה הוא זה שמחזק וממלא אותי .
אני מתגעגעת להיות הילדה של אמא אני מתגעגעת לדברים שנכון להיום הייתי עושה אחרת ..
תמיד יהיו שאלות ללא מענה אין טעם לחפור בעבר אני משננת לעצמי .
העיקר שנכון להיום אני גאה במי שאני ובמשפחה המדהימה שקיבלה אותי באהבה .