חשבתי אם לכתוב את הפוסט הזה או לא.. ובסוף הוחלט שאני צריכה לכתוב את הפוסט הזה אפילו שהוא מראה את הנקודה החלשה ביותר בי.
החורף הזה די קשה לי לבד, משפעת לשפעת אני מתגלגלת משיעול לכאבי ראש והכל לבד, אמא רחוקה וס' לא פה בשביל לטפל בי, ומיום ליום אני מרגישה יותר בודדה.
אתמול היה השיא נראה לי, קבעתי תור לרופא הגעתי בזמן ואנשים שהגיעו אחריי נכנסו לפניי ללא תור..
ממתינה בקופת חולים עם חום של 40 .. התחלתי לבכות כמו ילדה קטנה, הדמעות ירדו ואני הרגשתי כל כך מטומטמת .. )):
בסופו של דבר נכנסתי לרופא והוגדר שיש לי שוב שפעת ואני זקוקה למנוחה והמון נוזלים, התקשרתי לאמא שאמרתי לה שאני מרגישה שאני מתפרקת , והיא ענתה שזה בסדר
הכל תקופות בחיים, ועודדה אותי שגם היא בכתה אתמול ממשהו טפשי.
שבוע הבא כנראה שהיא תבוא.. אמא שלי היא היתד שלי, אוהבת אותה עד אין סוף .
לפני 14 שנים. 14 בדצמבר 2009 בשעה 10:58
