עוברים עליי ימים מוזרים, ימים ריקים ימים של סתם..
בגדול נראה לי שזה התחזק כי אני לבדי.. יש לי הרבה אהבה ותמיכה ממשפחה וחברים, ואני מעריכה את זה מאוד. אבל בא לי להתרגש ולהרגיש ולרגש. רוצה להביט במבט שקט ללא מילים באהבה מולי רוצה לדבר מבלי לומר מילה לחיות איתו בשקט של הבנה..
השכן שנפטר אתמול (מדום לב בגיל 45 ) רק חיזק את ההרגשה שחיים פעם בחיים ושאני אכן מבוזבזת.
אז בשיחה היום עם הבייב (חברה ונילית ) דיברנו על לימודים וחשבנו שזה בדיוק מה שחסר לי כרגע.
אז נראה לי שזה הכיוון השנה, בעבר כשלמדתי סה"כ 2 דיפלומות יש לי 2 דיפלומות שאני יכולה לנגב בהם את הישבן שלי .בכל אופן אז כשלמדתי תמיד יצא משהו חיובי
אחרי שיחה חיובית של קשקש של חברות הלכתי לבוס שלי יצא שחיבקתי אותו חיבוק ארוך וחזק הוא היה מופתע האמת שגם אני אבל כנראה שהייתי זקוקה לחיבוק והוא בדיוק היה שם, החיבוק שאני הייתי זקוקה לו זה חיבוק חם של אב
והוא זרם איתי אבל אולי חשב שאני מחבקת אותו בצורה אחרת ( גברים, לא מבינים כלום )
אז נכון להיום הראש מתחיל להסתדר ושמחה לגלות שיש למה לשאוף קדימה..
לפני 13 שנים. 25 באוקטובר 2011 בשעה 19:25
