סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

האמת שבפנים...

לפני 13 שנים. 26 באוקטובר 2011 בשעה 11:20

זה התחיל מעצבים עם חיוך בהקשר לקילור שהוסר די מהר זה היה בלי כוונה ורק מאהבה
אני מבינה את זה את הצורך להיות משוייך ולכן הוא לא יקבל על זה חסימה או עונש.
מה שכן גם ראיתי לינק שהוא שלח לי (העבר) מפוסט קודם בהקשר לחיבוקים אז אחרי לינק כזה איך אפשר לכעוס תראו ותגידו לי אתם...
אחרי הבוקר פגישה עם 2 חברות לקפה קטן בבית.. לחבר משותף יש יום הולדת היום וחברתי ביקשה לעשות לו מסיבת הפתעה אצלי בגינה, כי היא זכרה את היום הולדת שלי שעשיתי בגינה ובאמת היה כל כך נחמד.. וכמובן שהסכמתי מה שגם הם מעוניינים לשיר קריוקי ואין לי חשק או כוח להעביר את כל הציוד של הקריוקי לבית אחר .
אחרי זה עבדתי בסבבה כזה כמה שעות.. עכשיו בבית יושבת רק עם תחתונים חושבת על המסיבה שבערב וחופשי בא לי על האש אז זה באמת יהיה נחמד על האש חברים והרבה חיוכים..((:
מחר גם יום עבודה קליל.. ואני בסדר עד נקודת השבירה הבאה..
אה.. כן הלימודים, בשיחת טלפון הבנתי שהלימודים בעוד כ שבוע.. קצת בלחץ מקווה שיהיה בסדר .

&feature=related

your moon​(נשלט) - תודה רבה לך על ההבנה והמחילה הוד תמימותך האהובה,

אכן כולנו רוצים להיות שייכים ומתוייגים למשהו - קהילה, שכונה,מדינה,חבורה, יחידה, אמונה וכיוצ"ב.... וגם לי יש צורך עז להיות משוייך למישהי מעורכת שתהיה נמל בית ומעגן לספינה השטה וגולשת בודדה במרחבי האינטרנט האין סופיים.או אז אהיה לא סתם אלא נשלט עם ערך ששיך לך.

אני כל כך רציתי למצוא מחסה תחתיך שהבנתי את מה שרציתי להבין ושכחתי את אחד הדברים שהכי מדהימים אותי זה המחשבה שלי ושל אנשים שמשנים משהו בחייהם ומצפים שהשינוי לטובה יקרה מיד!!! אילו זה היה כך לא היה כל כך קשה לשנות...הבמבוק הסיני הוא הדוגמא הכי טובה לשינוי או סבלנות , מרגע ששתלת אותו באדמה את צריכה במשך חמש פאקן שנים לדשן,להשקות,לזבל,לטפח ושום דבר לא קורה...ואז...אחרי חמש שנים בבת
אחת במשך שישה שבועות הוא צומח לגובה של 30 מטר !!! האם הבמבוק צמח בשישה שבועות? חיי אלוהים שלא !!!חמש שנים הוא פיתח רשת שורשים עצומה
שתתמוך בגדילה ובהצלחה, חמש שנים שאם בהם היו מחסרים כמה ימים של השקייה או טיפוח הוא לא היה צומח...שינוי הוא דבר שלוקח זמן אבל התמדה ,אמונה ונחישות תעשה בסוף את העבודה.
לפני 13 שנים
your moon​(נשלט) - אז הנה שיר של קרן פלס שממחיש את מה שכתבת ובסוף קישור לביצוע המחשמל של דיאנה גולבי:

מבול

כזאת אני חולפת רגע חושפת ושנייה אחר כך
שוב נשטפת אל השגרה הזמן נהיה קצר
אז אני חוטפת כמה שרק אפשר וטוב לי.

כזאת אני עוצרת רגע נשברת ושנייה אחר כך
משחררת כבר לא הייתה לי הגנה והנה מסתמן בי כוח
לכעוס עלי הרבה אבל בסוף לסלוח.

לא בסכינים ולא באגרוף המסתובב,
שלפו עלי מילים, לימדו אותי מה זה באמת כאב,
עכשיו שקט, עכשיו התאחה הלב וטוב לי.

מישהו אמר כל השירים אותו דבר
סוגדים לאהבה ולא מדברים על כל השאר
והנה מסתמן בי כוח,
שורה אחת ריקה, סיכוי נוסף לבטוח
גם השקיעה רק נחה ותשוב לזרוח.

כשירד מבול על הרחוב
אני אהיה לי גג לשמור אותי קרוב
בחורף מתרחב ברחובות צרים
אני אהיה לי אש מאנשים קרים.

הרבה מילים אמרתי אבל התכוונתי למעט
נראה שאהבה אוהבת לחנוק אותי בבת אחת
אני בחופש יש לי אותי לאט וטוב לי.

וילדות חולפת ומלטפת את הראש
ממציאות שחושפת ציפורנים לתלוש
והנה מסתמן בי כוח
לזכור אותך הרבה, אבל בסוף לשכוח
כי לא בך החום אליו אשוב לברוח.

כשירד מבול על הרחוב...

כי כזאת אני חולפת רגע חושפת ושנייה אחר כך
שוב נשאבת אל השגרה הזמן נהיה קצר
אז אני חוטפת, כמה שרק אפשר
וטוב לי, טוב לי, טוב לי...

אני אהיה לי אש מאנשים קרים, אש מאנשים קרים
שמקפיאים עמוק וכמה הם שקופים
אשמור עלי ממבטים טורפים
מכל פינה חדה מכל חיוך סתמי
אני אהיה לי בית לעצמי.

מלחש הקנאה מיום כבד, רודף שינה
ממלחמות קהות שמקפיאות לי את הלב
שהתקשה מרוב שהוא אוהב.

מדוחק הכבישים, מבני אדם טיפשים
שכבה אחר שכבה לכאוב ולפרק
אני אהיה לי שיר מפחד משתק.

כזאת אני חולפת רגע חושפת ושנייה אחר כך
שוב נשטפת אל השגרה הזמן נהיה קצר
אז אני חוטפת, כמה שרק אפשר וטוב לי...

&feature=related




לפני 13 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י