יום קשה ומספק עבר עליי.. יום נחמד בעבודה שבסופו אכלתי ארוחת צהרים רק ב 4 אחרי מקלחת ארוכה שהוציאה ממני את כל הגי'פה .
הטיול היה נחמד והיום היו אתנו חב'רה מטאיוואן ..שמעו בנות, תקשיבו טוב טוב. שם הם מתחתנים רק מעל גיל 32 כלומר גיל 36 זה הגיל הנורמאלי להתחתן ולהביא ילדים .
חייכתי לי וחשבתי בליבי שעוד אולי יש תקווה,
אחרי הארוחה נפלתי, פשוט התרסקתי לי למשך שעתיים.. קמתי, ומיליון טלפונים היו לי, התקשרתי חזרה לחברה ונסעתי לשתות קפה אצלה.
מביטה סביבי ושומעת מוזיקה, נעים לי וטוב לי רגועה ורק חושבת איך אני מצליחה להרים את הישבן שלי ומתחילה לנקות.. ברגעים כאלו אני כל כך מפוצלת.. לא פלא שאני מתחלפת כי מצד אחד כל כך בא לי גבר שיטפל בי עשה לי עיסוי וכלים יגיש לי קפה ואני כמפונקת אמתית ארים רגליים למעלה וארגיש מיליון דולר . אבל מצד שני יודעת שאם היה לי גבר שאני אוהבת באמת באמת אז את הנשמה הייתי נותנת לו ולא משנה כמה אני עייפה הייתי יותר משמחה להכין לו משהו טעים לנקות את הבית עם חצאית ללא תחתונים ולעשות לו טיז על הדרך, כזונת צומי גאה.
יצא שפתחנו את השיחה הזאת חברתי הונילית ואני והיא טענה שאין מצב שאני אמצא את מר מושלם ושאני חייבת להתחיל להתפשר או לבחור בחיי זוגיות או לבחור בעדפה המינית שלי
ושאין סיכוי שזה יגיע ביחד.. מי יודע אולי היא צודקת אולי לא קיים מה שאני מחפשת אולי אין נסיכים כמו באגדות ואולי לנצח אשאר אי שם לבדי ואמתין לו שיבוא... הגיבור שלי !!
האם אני מתחילה לאבד מהתמימות שלי ??
לפני 13 שנים. 30 באוקטובר 2011 בשעה 19:12
