הבלוג של גבעתית מאד מאד פופולרי וסואן, ובצדק.
בגלל ריבוי המבקרים והמגיבים, משתרך תור ארוך בכניסה למדידת חום, וגם אסור להתגודד שם יותר מ100 איש בבת אחת.
לכן, העדפתי להגיב בבלוג שלי, שהוא הרבה יותר שומם ורגוע.
זה בודאי נכון שבאופן חוצה זמן ומרחב, לאורך כל ההסטוריה ובכל מקום, באופן בלתי תלוי, גברים שלטו בנשים. גם ברגע זה ממש במרחק של קילומטרים ספורים מהבית שלי, נשים נחשבות לרכוש. לכן סביר להניח שזהו המצב הטבעי למין שלנו.
מאידך גיסא אני חולק על הטענה שהעלתה העלמה גבעתית, ושהיתה מקובלת על רוב האנושות לפחות אלפי שנים, כאילו גברים חכמים או אחראים או שקולים יותר מנשים. במערב קיים שיוויון כבר עשרות שנים, והתוצאות מראות באופן חד משמעי, שנשים אינן נחותות מגברים מבחינה אינטלקטואלית. אני לא יודע להסביר מדוע שלטון גברי היא הנטיה הטבעית המובנית במין שלנו, אבל יתכן שניתן ללמוד מכך, שפוליגמיה יותר טבעית לנו.
הסוציולוגיה היא המשכה של האבולוציה, והיא המאפשרת להומו סאפיינס להסתגל במהירות למצבים ולתנאים משתנים, למרות קצב הריבוי הנמוך שלנו. זאת כנראה הסיבה שלמרות החסרונות הבולטים שלנו הפכנו למין המוצלח ביותר. אנחנו מסוגלים לשנות במהירות מבנים חברתיים וצורת התנהגות.
אין ספק ששוויון הנשים בעת המודרנית היה עסקה מוצלחת מאד מבחינה אבולוציונית. הכפלנו את מאגר המוחות. אילו נשים לא היו לומדות רפואה, היה לנו היום רק מחצית ממספר הרופאים, וברור שהמחקר, המדע והטכנולוגיה היו במצב הרבה פחות מתקדם ללא נשים באקדמיה.
האבולוציה הגנטית והאפיגנטית, עיוורת לחלוטין לאושרו של הפרט. כאב, פחד וצער הן תכונות חיוניות לשם השרדות המין, אך הן מסיבות סבל רב לפרט. האם גם האבולוציה הסוציולוגית, כמו אחותה הבכירה עיוורת לאושרו של הפרט? אני מאמין שכן. המלחמות, העבדות והעריצות קידמו מאד את המין האנושי, אך לא בהכרח היו נעימים למובסים, לעבדים או לנתינים. השיוויון והעצמאות של הנשים שמקדמים אותנו כחברה, לא בהכרח גורמים לנשים להיות מאושרות יותר, מכיון שיותר טבעי להן להיות תלותיות ומובלות. יתכן שזאת הסיבה שנשים רבות מחפשות גבר שישלוט בהן ויקח עליהן אחריות. אולי זה נכון ואולי לא. אני לא יודע אם יש אפשרות מתודולוגית להשוות אושר בין נשים כנועות לנשים שיוויוניות, מכיון שההבדלים התרבותיים והאקונומיים בין האוכלוסיות גדולים מאד (למשל בין נשים בדואיות ליהודיות). אני בטוח לחלוטין שגם אם היה ניתן מבחינה מתודולוגית לחקור דבר כזה, היתה רק תוצאה אחת קבילה מבחינת תקינות פוליטית, ואוי לנפשה האומללה של החוקרת שהיתה מוצאת את התשובה הלא תקינה. אבל מתוך תחושת בטן, ושנים ארוכות של הזדהות עם תחושות של נשלטות שהכרתי, כתבתי: "אם לא הייתי קפה, הייתי רוצה להיות גבעתית".
