האם גברים פחות רגישים מנשים? כמובן! כל גבר שעסוק בחיזורים בכלוב, סופג מדי יום דחיות, התעלמויות והעלמויות, ברמה שהיתה גורמת לאשה מן השורה לטמון ראשה תחת הכרית ולבכות יומיים. ההגיון האבולוציוני ברור: רגישות נפשית היא תכונה שמאפשרת לנו להשתלב בחברה, אך מפריעה לחזר. לכן סביר שנקבה שאינה צריכה לחזר תוכל להרשות לעצמה להיות רגישה יותר, ובכך לשפר את סיכויי ההשרדות שלה.
בדומה לרגישות נפשית גם רגישות לכאב היא תכונה שמגדילה את סיכויי השרידות של האורגניזם, אך מפריעה לזכר לחזר. אכן, אצל בני אדם, וגם אצל חיות מעבדה, סף הכאב של הזכרים גבוה יותר. קל יותר לעבוד עם חיות מעבדה ולבדוק סף כאב, מאשר לחקור רגישות נפשית בחברה אנושית שהיא מערכת מורכבת ומסובכת.
החוקרות ממכון ויצמן (קישור למאמר בתגובה ראשונה) השתמשו בתולעת המעבדה המוכרת C. elegans. לתולעת זו שני מינים (התולעים הללו מושפעות חזק מאבי מעוז, ואין שם קוויריות כלל): זכרים, והרמאפרודיטות (להלן תולעות). הרמאפרודיטות הן נקבות, אשר בניגוד אליך שמאוננת לשווא, יכולות לעבר את עצמן כשהן מאוננות, אך בכל זאת מעדיפות זכרים אם יש תולעים חתיכים בנמצא. החוקרות איתרו את הקשר הנוירוני הגורם לסף כאב נמוך אצל התולעות, והצליחו לקשור אותו גם אצל תולעים זכרים, ואכן סף הכאב שלהם ירד. כצפוי, הסיכוי של הזכרים הללו למצוא זיון, ירד עם ירידת סף הכאב שלהם.
כאמור, אי אפשר להשליך מתוצאות ניסוי זה, על מערכת מסובכת ומורכבת כמו המערכת הרגשית והחברתית של בני אדם. אבל אפשר לנסות לחפש קשר כזה באמצעות הערכה סוביקטיבית. לכן אני פותח סקר ובו שתי שאלות. אנא השיבו לסקר בתגובה או בפרטי.
1. איזה אחוז מכלל השותפים הזכרים שהיו לך יחסי מין אתם בכל ימי חייך, היו מחזרים נחושים, מתמידים, לא נרתעים מדחיות, והמשיכו לחזר גם אחרי שאמרת לא, (ואפילו אחרי ששמרת אותו בטלפון שלך תחת השם "לא") וכמה היו רגישים ועדינים, שהתקפלו ברגע שהראית חוסר התלהבות.
2. לנשים שמפרסמות רשימת גבולות בפרופיל. איזה אחוז מהגברים ששכבת אתם בפועל, לא התאימו ב100% לרשימת המורשים לפנות, והיו מספיק חצופים כדי לפנות בכל זאת?
חשוב לציין שהסקר בודק עם מי שכבת בפועל, ולא את התחושה הסוביקטיבית שלך. כלומר, גבר שיצאת מהמין איתו בתחושה רעה שאת שונאת אותו ואת עצמך, עדין השיג את מטרתו מבחינה אבולוציונית ולכן נחשב.
תודה!
