ענוה

נקדימון אלטשולר היה אחד הילדים הראשונים במושבה רחובות, בן למשפחה מכובדת נחשבת ומבוססת של אכרים ותיקים.
נקדימון עשה דברים רבים גדולים וחשובים בימי חייו, בין היתר סייע ליוסף לישנסקי מניל"י , היה אחראי על הבטחון במפעלי ים המלח, קנה אדמות בחורן, והיה מראשוני אנשי המודיעין של הישוב בעבר הירדן ובסוריה.
נקדימון - גבר גדול ומרשים, היה חביב על נשים והיתה לו אשה נוצריה בהולנד ואשה יהודיה ברחובות.
כשהיה בן 16 היה לו איזה מין בדל רומן קצרצר עם עוזרת לגננת בת 19, אפיזודה די זניחה בחייו הסוערים. אחרי עשרים וקצת שנים ביקרה אותו אותה עוזרת לגננת, אלא שעכשיו היתה בדרכה אל מותה, גוססת עניה מסכנה ועלובה שזה מכבר גורשה מדגניה. היא השאירה לו תמונה שלה ועליה הכיתוב: "לנקדימון, אהבת נעורי, הלא תזכרני? – רחל".
כזכור היה נקדימון איש רב פעלים, והיו לו מעריצות יפות עשירות ונכבדות מהאשה העלובה הגוססת, אך מסיבה לא ברורה הוא לא השליך מיד את התמונה לפח הקרוב, אלא שמר אותה איפשהוא, וכך יצא שהבנאדם שאיש מזמן אינו זוכר את מעלליו הנועזים בחורן, נכנס לפנתיאון של עם ישראל לנצח בתור אהובה של רחל.

עדיין לא החלטתי מה המוסר השכל מהסיפור הזה, אבל נראה לי שיש .....