יוסי לנגוצקי, גיאולוג ומפקד הסיירת הירושלמית במלחמת ששת הימים, היה הרוח החיה מאחורי קידוח תמר1 - שנקרא על שם נכדתו. לנגוצקי טען שניתן למצוא דלקים פוסיליים על מדף היבשת, ודחף את הפרויקט מראשיתו, באמצעות שותפות שהקים עם איש העסקים בני שטיינמץ. במהלך הקידוח נקלעה השותפות שלהם לקשיי נזילות, והם נאלצו לפרוש מהפרויקט, וכך קרה שבזמן שיצחק תשובה זכה בכל הקופה, לנגוצקי לא הרויח אגורה שחוקה מהפרויקט.
הסיפור הזה ממחיש מה שכל ילד יודע: מזל הרבה יותר חשוב משכל!
למרות שכולם יודעים את זה מנסיונם, הרי שבתהליכי קבלת החלטות בחברה המערבית המודרנית מתחשבים משום מה בשיקולים פסאודו רציונליים ולא במידת המזל הצפויה. לדוגמא כאשר מאיישים משרה, בודקים את כישורי המועמד ולא את מידת המזל שלו, למרות שכולם יודעים שהמזל הוא הפקטור החשוב ביותר.
לא תמיד היה זה ככה. ברומא העתיקה, מועמד למשרת גנרל היה צריך להוכיח שפורטונה עומדת לצידו באמצעות המבחנים המקובלים (מעיים של כבש כמדומני).
לכאורה הגישה הרומאית הקדומה רציונלית יותר מהגישה המערבית המודרנית, שהלא היא מסתמכת על העקרון הבסיסי המדעי הגורס שיש להאמין לעובדות המתקבלות על בסיס נסיון אמפירי, ולא על בסיס אמונות או רעיונות. כולנו יודעים מנסיוננו שהמזל קובע הרבה יותר מכישורים ולכן יותר הגיוני לבחון את מידת המזל של מועמד לתפקיד מאשר את כישוריו.
ברם, בבחינה מעמיקה יותר של הנושא ניתן לראות שעל פי האמת ההבדל בין הגישה הרומאית לגישה המודרנית נובע מהבדלים תאולוגיים. הרומאים הקדומים, בעקבות היוונים, יחסו לאלים שלהם התנהגות אמוציונלית אינפנטילית רדודה למדי, ועל כן היה ברור להם שאם פורטונה - אלת המזל, חובבת גנרל מסוים היא תדאג שהוא ינצח בקרב. לעומת זאת המאמינים באל אחד מיחסים לאל דמיון ותחכום רב, ועל כן הם מניחים שההשגחה יכולה לגרום לגנרל ביש מזל להשאר חסר מזל גם אם הצבא מנצח בקרב. (השתמשתי הפעם בלשון נקבה בתיאור האל, כמחווה לאחותופל) סיפורו של לנגוצקי מראה שאכן הגישה המודרנית מתאימה יותר למציאות.
ניתן להתווכח עם טיעון זה ולומר שלא תמיד מה שנראה במבט שטחי כמזל טוב הוא אכן כזה. לדוגמא, האם יצחק תשובה אכן בר מזל בכך שזכה בעוד מליארד שקל? כיצד ישפיע הדבר על אושרו? האם הוא יאכל חמש פעמים ביום ארוחת צהריים? יסע בשני מרצדסים סיומולטאנית? אם כן, בחינת המזל אינה באה לבדוק האם המועמד אכן בר מזל ויהיה מאושר אלא האם הוא מביא מזל טוב לשולחיו.
ובכן, אחרי שסיכמנו שלא יצחק תשובה ולא לנגוצקי ברי מזל אמתיים, נשאלת השאלה מי כן בר מזל אמיתי. מיהו זה שאותו מפנק האל באושר אמיתי?
התשובה לכך קלה מאד - אני !
בבעלותי שפחה יפהפיה, מקסימה, נפלאה, סקסית, חכמה, סוטה וחרמנית. אין ספק שהדבר עושה אותי מאושר עד מאד. האם הייתי רוצה להתחלף עם יצחק תשובה או עם ברק אובמה? כמובן שלא! שלל יועצות עוזרות ומזכירים (שוב אחותופל) דואגים למרר להם את החיים ולוודא שלא יהיה להם רגע של פרטיות ופנאי להתמסר לדברים המענגים באמת. כזכור קלינטון קיבל מציצה עלובה למדי מאשה מאד לא אטרקטיבית ושילם על זה ביוקר, אז כמובן שלא אעלה על דעתי להתחלף עם נשיא ארה"ב.
לסיכום:
1. טוב שהיום המערכת לא עובדת על פי השיטה הרומאית הקדומה, שאם לא כן, מיד היו המכשפים והמעוננים מגלים שאני האדם המאושר בתבל והיו בוחרים בי לאימפרטור, דבר שהיה מרחיק ממני את הזייה ומאלץ אותי להתמסר לעניני האימפריה המשמימים.
2. תודה לאל הטוב שבחר דווקא בי להעניק לי את שפע המזל הטוב.
3. תודה להזייה שבחרה דוקא בי, לעשות אותי המאושר בתבל.
לפני 15 שנים. 25 בינואר 2009 בשעה 14:55
