לפני 15 שנים. 9 במרץ 2009 בשעה 11:57
חורף תיו שין סמך טית היה חורף קשה.
השמיים עצרו ולא היה מטר, והאדמה לא נתנה את יבולה.
בדרום רעמו התותחים, תושבי הנגב היו ספונים בבתיהם יראים את הטילים. הלוחמים חירפו נפשם בארץ פלישתים.
משבר כלכלי עבר מקצה העולם ועד קצהו, מליונים איבדו את מטה לחמם. מעבר לים איש אחד גנב מליארדים, וגרם לקריסתן של קרנות צדקה רבות, האנטישמיות הרימה ראש.
גם לנו היה זה חורף קשה: אני התמודדתי עם מחלה, את התמודדת - בגבורה ובחכמה , עם טראומה נוראית.
באביב השתנה הכל: ארובות השמים נפתחו , גשמי ברכה ירדו על הארץ, האילנות ליבלבו, עשבי השדה אמרו שירה. הכל נראה טוב וקל יותר.
באביב את עזבת אותי.
עד אחרון ימי אני אתגעגע אל החורף הנפלא של שנת תשס"ט - החורף שלי ושלך.
