לפני 150 שנה ב24 בנובמבר 1859 יצא לאור ספרו של צ'ארלס דארוין "מוצא המינים" אשר בו הציע את תאורית הברירה הטבעית. (שמו המלא של הספר הוא On the Origin of Species by Means of Natural Selection).
על פי תאוריה זאת חלים באוכלוסיה שינויים אקראיים העוברים בתורשה. הסיכוי של הפרטים המוצלחים יותר לשרוד ולהתרבות גדולים יותר, וככה מתפתחים מינים זה מזה.
כמה עשרות שנים לפני דארווין טען ז'אן בטיסט למארק שאורגניזמים מורישים לצאצאיהם תכונות נרכשות. כך על פי למארק, צווארן הארוך של הג'ירפות התפתח כתוצאה ממאמצים מתמשכים למתוח את הצוואר ולהגיע לענפים עליונים. גם דארווין האמין שתכונות נרכשות עוברות בתורשה, אך החידוש שבתורתו היה שהשינויים הגנטיים (מוטציות) הם אקראיים ורק מנגנון הברירה הטבעית אינו אקראי.
אוגוסט וייסמן תיאר כיצד תכונות שנוצרו באופן אקראי, עוברות מההורים לצאצאים באמצעות הגנים. הסינטזה בין משנתם של דארווין ושל ויסמן שלטה במדע לאורך 140 שנה.
לאחרונה נתגלו עדויות חדשות המראות שתורשה עוברת לא רק באמצעות הד.נ.א. ובכך תומכות בתאוריה של למארק. בניסוי מפורסם הפעילו על תרנגולות לחץ של רעש חזק. ללחץ הזה היתה השפעה על התנהגותן של התרנגולות. התברר שההתנהגות האגרסיבית של התרנגולות שהולחצו, עברה בתורשה לאפרוחים שלהן למרות שהופרדו מהן עוד בשלב הביצה.
על מנת לנסות להכריע בין גישתו של למארק לבין גישתו של דארווין יש למצוא מקרה מבחן אשר בו יש יתרון לתכונה מסוימת, כלומר הסיכוי של בעלי תכונה זו לשרוד ולהתרבות גדול יותר, אך מאידך גיסא הפרטים החיים אינם מתאמצים לרכוש לעצמם תכונה כזאת.
בדיוק ביום השנה ה150 לצאת ספרו של דארווין (24/11/2009), נמצאה תמיכה לתורתו ממקור בלתי צפוי. ביום זה התקיים בתל אביב כנס שנושאו 'השפעת כימיקלים בסביבה על פוריות, הריון והתפתחות העובר'. בכנס זה הוצגו השפעות של כימיקלים דמויי אסטרוגן על הפוריות. נושא שכבר נדון פה בעבר (http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=189852&blog_id=3281).
על פי הנתונים שהציגו החוקרות מסתבר שקיימת ירידה לא רק בפוריות ובחשק המיני אצל נשים וגברים, אלא גם קיטון בגודלו של אבר המין הזכרי.
אבר מין קטן הוא יתרון תחרותי מובהק בעולם שבו קיימת דעיכה של החשק המיני. כשאשה נאלצת לשכב על הגב פעם או פעמיים בחודש ולחכות שזה יגמר כבר, אז ככל שאיבר המין של הגבר יהיה גדול יותר כן יקשה עליה להתרכז בצבע של התקרה, ולנדוד במחשבתה למחוזות רחוקים.
מכאן יוצא שככל שלגבר אבר גדול יותר, כך תקטן הנכונות של אשתו לקיים איתו יחסי מין, וממילא הסיכוי שלו להתרבות קטן יותר.
מאידך גיסא, עדיין לא נמצא הגבר ששואף להקטין את הזין שלו.
עובדות אלו מצביעות על כך שתכונות בעלות יתרון תחרותי נרכשות ועוברות בתורשה, למרות שהאורגניזם דוקא מתאמץ לדכא אותן, ובכך מהוות לכאורה סתירה למשנתו של למארק
לפני 14 שנים. 26 בנובמבר 2009 בשעה 10:16
