אחד הדברים המגוחכים ביותר בעיני הוא אולימפידה. באולימפידה מתחרים ספורטאים שרצים לאט יותר מכלב פיסח, וחלשים בהרבה מגורילה זקנה, לקול תשואות הערצת ההמונים. זה לא שאנחנו מין לא מוצלח - נהפוך הוא, כל אחד מאיתנו מסוגל להעמיס על הרכב המשפחתי שלו משא רב מיכולת הנשיאה של פרד, ולנוע איתו במהירות גבוהה משל צ'יטה. לא בכדי אנו שליטי העולם, אבל כוחנו במוחנו, ולא בגוף החלש, האיטי, והרופס שלנו.
כדי להפוך לאורגניזם המוצלח ביותר היה על האדם לגדל מח גדול, שיאפשר לו לתכנן מכוניות מהירות וטרקטורים חזקים. הבעיה - כמו תמיד מתחילה בואגינה. היא צרה מדי כדי להכיל ראש גדול. הפתרון הוא ללדת את הילדים כשהם קטנים מאד, והראש שלהם עדין מסוגל לעבור בכוס של האמא שלהם, ולגדל אותם מחוץ לרחם.
על מנת לגדל ילדים לאורך תקופה ארוכה מאד עד שהם מסוגלים לתפקד לבד, צריך לשאת כמויות גדולות של אוכל ומים, לשם כך צריך ידיים, מסיבה זאת הזדקף האדם על שתים, ולכן הוא כה איטי ומגושם.
סיכמנו איפוא שהפזיולוגיה של האדם נגזרת מההחלטה המוצלחת והמושכלת להשקיע במח גדול המאפשר לו חכמה רבה. כאן מתחילה בעיה פוליטקליקורקטית רצינית ביותר: מח הגבר גדול משל האשה. ברור שאף חוקר לא יעלה בדעתו לטעון שגברים חכמים יותר מנשים - מי שיטען זאת ימשח מידית בזפת ונוצות ויגולגל בכיכר העיר. מאמץ מחקרי רב מאד הושקע על מנת לתרץ את ההבדל בגודל המח בין נשים לגברים, תוך הסתיעות בהדמיות MRI משוכללות ובתקציבי ענק. נוירולוגים ופסיכולוגים רבים שהצלת הפוליטיקלי קורקט נר לרגליהם, תירצו תירוצים שונים ומשונים, החל בספירה קפדנית של הנוירונים במח במטרה להוכיח שמח האשה רק צפוף יותר משל הגבר, וכלה בספירת אלומות החיווט בין ההמיספרות.
כל מי שעבר את גיל העשרה יודע שאין מתנות חינם. במילים אחרות, אם יש פתרון קסם שמאפשר להגדיל את מספר הסיבים בכבל המוחי המכונה קורפוס קאלוסום ובכך להשיג אינטלגנציה גבוהה יותר, למה האבולוציה לא דאגה לכך? אם אפשר להגיע לאותן תוצאות במח קטן יותר, היינו יכולים להיות כולנו בעלי ראש קטן יותר, לעבור בקלות בואגינות צרות, ולהמשיך ללכת על ארבע, מה שהיה מוריד את שיא העולם בריצה ל100 מטר לשלש עד ארבע שניות.
ברור שאין בדעתי לטעון שנשים חכמות פחות מגברים, וזאת משתי סיבות עקריות: ראשית, אין ברצוני להיות מגולגל בכיכר בזפת ונוצות, ושנית, זה גם לא נכון. אז איך זה בכל זאת קורה שלגברים מח גדול יותר ואילו נשים משכילות יותר (בישראל) וטובות יותר בכישורים רגשיים, מילוליים, חלוקת קשב ועוד?
כפי שהסברתי בעבר, מוחו של הגבר עסוק ב99% ממשאביו בחרמנות ורדיפת זימה, ואילו באחוז הבודד שנשאר הוא אמור לתכנן מטוסים, לפרנס את משפחתו, לשחק בפלייסטיישן, ולחבר בבלוג שלו עוד "להג לא מעוגן במציאות שירחיק ממנו את בני האדם החושבים". לעומת זאת האשה מסוגלת למצוא זיונים בנקל ככל שתחפוץ, ולכן היא מסוגלת לפנות את כל מאת האחוזים של מוחה הקטן לפעילות אינטלקטואלית, ולהגיע להישגים רבים יותר.
אז מה היה חסר לכל אותם חוקרים רבים שעסקו בתחום וחיפשו הסברים מופרכים? למה הם לא הצליחו להגיע לאמת הפשוטה והברורה בקלות? התשובה היא: כי לא היה להם ידיד הומו! אם היה להם ידיד הומו כפי שיש לכל רוקה, הם היו מגלים מיד שגם להומאים יש כישורים רגשיים ומילוליים מעולים. הסיבה ברורה - הומואים לא צריכים להשקיע משאבים אדירים כדי להשיג זיון - השותפים שלהם למין הם בעצמם גברים, ולכן הם יכולים לפנות חלק ניכר ממוחם לפעילות אינטלקטואלית.
מסקנה: אילו היו יותר נשים משתתפות בצוותי המחקר שבחנו את ההבדלים במבנה המח הנשי והגברי, היו מגיעות מיד לפתרון האמיתי במקום לבזבז תקציבי ענק על הסברים מופרכים. ומכאן שככל שהאקדמיה הופכת להיות נשית יותר, היא הופכת להיות חכמה ומוצלחת יותר.
