סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

ענוה

"לא גבה לבי, ולא רמו עיני, ולא הילכתי בגדולות ובנפלאות ממני"
לפני 7 שנים. 29 באוגוסט 2017 בשעה 11:18

את נכנסת לכלוב אפרורית, שקטה, מכונסת, חסרת בטחון,

ובבת אחת את הופכת לנערת זהר נערצת, מחוזרת, נחשקת.

וכך את מרפרפת לך בין המעריצים, עד שתבחרי לך אדון מבין שלל מחזריך,

ולפתע את חוזרת להיות שקופה, המעריצים נעלמים, יבש מעין המחמאות, הצומי ניתן במשורה.

אבל... ההבדל הגדול בינך לבין פרפר הוא שאת יכולה תמיד להשיל מעליך את האדון, ולהפוך באחת שוב לנסיכה נחשקת, ושוב ושוב...

מושכת בעט​(מתחלפת){שלו} - יפה כתבת. אחרי כמה "מחזורים" מבינים שה"צומי" זה כבר לא משאת הנפש.
לפני 7 שנים
Cafe​(שולט) - ברור, הלא במחזור משאת נפשך היא קצת רוגע ושהכאב הזה יעבור :)
לפני 7 שנים
neter​(נשלטת) - זה תיאור מדויק של הסצנריו הכלובאי והוא הדבר הנפלא באתר, שאשה קשישה יכולה להכנס וברגע אחד להיות מחוזרת ונחשקת, שנאמר- ישועת השם הרף עין.
לפני 7 שנים
Cafe​(שולט) - זה אפילו יותר נפלא,
לא רק מחזור חיים מתחדש,
אלא ממש מכונת זמן :)

אבל את מחוזרת ונחשקת תמיד,
גם מחוץ לכלוב.
וגם בידי מאהב ונילי שרמנטי ויפה תואר.
לפני 7 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י