לפני 17 שנים. 9 במאי 2007 בשעה 17:11
בעוד שכללי המשחק הם שתמיד אני למעלה, והשפחה למטה. ולפעמים אני אפילו לכאורה קצת מתנשא, כנדרש בתפקידי.
הרי שבאמת אני מסתכל על השפחה בהערצה, ואפילו בקנאה.
בהערצה - מהיכולת שלה לעשות את זה. אני לעולם לא הייתי מסוגל לעבור שבריר קטן ממה שהיא עוברת. וגם בגלל הנתינה וההתמסרות שיש בה.
בקנאה - כי היא משחקת בצד היותר שווה במשחק הזה, הצד שהריגושים שלו הרבה יותר חזקים, הצד שמפיק אולי גם תועלת נפשית מהמשחק. אני נמצא בצד השולט מתוך חולשה - כי אני לא מסוגל, וגם לא נמשך להיות נשלט - ולא כי זה המקום היותר שווה.