ענוה

את אינך יודעת, מה מאוד יפיפית
מה זקופות רגלייך,
מה נפלא הקו
המרמז עד חמדת שוקייך
בעז מה וברוך, בגנדרנות ובחן,
כעקבות בת גלים על גבי תל חול
שלאחר הכרית
את אינך יודעת, מה מאוד יפיפית

את אינך יודעת, מה מאוד יפיפית
עינייך שני שקדים חצובים כרום ים,
כשבויות סוד בראשית, וכעדים
למסתרי גזרה בשפת עדי עד
לך קוראים, ומפתים ומקסמים בצו
קפאת ולא ענית
את אינך יודעת, מה מאוד יפיפית

את אינך יודעת, מה מאוד יפיפית
ובאושרי, ברגעים,
את כולך שלי,
במשובה וסער און פראים,
את תפוסה ולא תפוסה, ביד ולא ביד,
נכבשה וחופשיה. כניצוץ פליט אש,
כאפרוח קן סיס
את אינך יודעת, מה מאוד יפיפית

(שאול טשרניחובסקי)